סיד

סִיד (באנגלית: calcium oxide; סימן כימי: CaO) הוא תרכובת של סידן (Ca) וחמצן (O). המולקולה שלו שוקלת כ‑56.08 amu וצבעו לבן. בטמפרטורת החדר הוא מוצק גבישי ובעל תכונה אלקלית (בסיסי, כלומר נוטה לנטרל חומצות). נקודת ההתכה שלו היא כ‑2,572 °C ונקודת הרתיחה כ‑2,850 °C.

הסיד הופרד לראשונה בשנת 1808 על ידי אלקטרוליזה. אלקטרוליזה היא שיטת פירוק כימית שמשתמשת בזרם חשמלי כדי לפרק חומרים.

הסיד מופק משריפת אבן גיר (סלע העשוי מסידן פחמתי). בתהליך זה האבן מתפרקת ל‑CaO ולפחמן דו‑חמצני (CO2). המוצר הטחון של השריפה נקרא "רגבים"; האבקה הנקייה נקראת גם "סיד חי".

כשאבקת הסיד נוגעת במים היא מגיבה ומשחררת חום רב. התוצר הוא סידן הידרוקסידי (סוג של חומר בסיסי), שנקרא מימת הסידן או "סיד כבוי". תגובה זו יכולה לגרום לכוויות ברקמות חיוניות ולכן יש להיזהר במגע ישיר.

מימת הסידן נוטה לקלוט פחמן דו‑חמצני מהאוויר ולחזור להיות אבן גיר (CaCO3). בגלל זה קוראים לסיד "חומר מליטה אווירי", הוא מתקשה כשהוא חשוף לאוויר.

מלט סיד הוא תערובת של סיד כבוי וחול או אגרגטים דקים. זוהי אחת מתערובות המליטה העתיקות ביותר בבנייה. החסרון העיקרי הוא שהתקשותו איטית, כי החומר צריך אוויר כדי להתקשות באופן מלא.

הסיד שימש ונשאר מרכיב בבנייה ובמלט מאז העת העתיקה, בעיקר במלטים ותערובות מליטה.

סיד הוא חומר כימי שמכיל סידן וחמצן. הסימן שלו הוא CaO. הוא לבן וקשיח בטמפרטורת החדר.

מכינים סיד על ידי שריפת אבן גיר. אבן גיר היא סלע שעשוי מסידן. לאחר השריפה נשאר אבקה לבנה. אבקה זו נקראת "סיד חי".

כשהסיד נוגע במים הוא מתחמם ונהיה משחה רכה. משחה זו נקראת "סיד כבוי". המים משנים את הסיד לחומר אחר שנקרא סידן הידרוקסידי (זהו שם מדעי; זה פשוט החומר החדש שנוצר).

המשחה עם הזמן נושמת אוויר ומתגבשת חזרה לאבן גיר. חשוב: מגע של סיד עם העור עלול לכאוב, לכן לא מתקרבים אליו בלי הגנה.

מלט סיד נעשה כשמערבבים סיד כבוי עם חול. בני אדם השתמשו במלט זה לבניית בתים כבר בעת העתיקה. המלט לוקח הרבה זמן להתקשות כי הוא צריך אוויר כדי להתקשות.

השתמשו בסיד בעיקר בבנייה ובמלטים.