סיווג מכוניות

סיווג מכוניות הוא ניסיון לשייך דגמי מכוניות לקטגוריות מוכרות.
הסיווג משתנה לפי שוק הרכב, למשל השוק האירופאי, השוק האמריקאי ואף השוק הבריטי.
קטגוריה נוצרת כאשר מספר דגמים בגודל ובמאפיינים דומים פונים לאותו פלח שוק (קבוצה של לקוחות עם העדפות דומות).
כמה סיווגים מוגדרים על ידי ארגונים בתחום, כמו יורו NCAP (ארגון שבודק בטיחות כלי רכב). גם עיתוני רכב, חברות ליסינג והשכרה (חברות שמשכירות מכוניות) ומדיניות מיסוי יכולים לקבוע קטגוריות.
הסיווג סובייקטיבי וחמקמק, כי קשה להגדיר גבולות ברורים שיעבדו בכל שוק ובכל תקופה.
מקרים רבים "נופלים בין הקטגוריות". דוגמה בולטת היא סיטרואן BX משנות ה־80, שנמצאה בין משפחתית קומפקטית למשפחתית גדולה עד הופעת ה־ZX והקסנטיה בשנות ה־90.
הבעייתיות של הסיווג בולטת במיוחד בשווקים מעורבים, כמו השוק הישראלי (שוק שמכיל דגמים והשפעות ממספר אזורים).

סיווג מכוניות אומר לקבץ דגמי רכב לקבוצות דומות.
זה שונה בכל מדינה, למשל באירופה ובארצות הברית.
קטגוריות נוצרות כשכמה דגמים דומים פונים לאותו קהל. קהל = אנשים שאוהבים סוג מסוים של מכוניות.
חלק מהגופים שקובעים סיווג הם יורו NCAP (בודק בטיחות) ועיתוני רכב.
גם חברות שמשכירות מכוניות או חוקי מס יכולים להשפיע. זה קורה בישראל.
לפעמים מכונית לא מתאימה בדיוק לאף קבוצה והיא "בין" שתי קטגוריות.
זה קורה יותר בשווקים מעורבים. שוק מעורב = שוק עם דגמים מסוגים שונים.