סיומת אינטרנט

כתובות האתרים באינטרנט מחולקות למתחמים (domains) שמופרדים בנקודות. המתחם הימני ביותר נקרא סיומת אינטרנט (Top-level Domain, או TLD). הארגון שמקצה סיומות אלה נקרא ICANN.

יש שני סוגים עיקריים של סיומות: סיומות מדינה (ccTLD) וסיומות גנריות (gTLD). סיומות מדינה הן בדרך כלל בעלות שתי אותיות, כמו .il או .fr. סיומות גנריות הן בדרך כלל בעלות שלוש אותיות או יותר, והן מיועדות לשימוש כללי ובין-לאומי. חלק מהסיומות הגנריות מנוהלות באופן חופשי, וחלקן נמצאות בשליטה של גופים אמריקאיים.

סיומות גנריות (gTLDs) נועדו לשימוש רחב. בתחילת האינטרנט, ב-1985, הוקצו מספר סיומות שהיו בשימוש הממשל האמריקאי וגם סיומות כלליות כמו com, org ו-net. ב-1988 נוספה הסיומת int לציון ארגונים בין-לאומיים, והארגונים הפסיקו להשתמש בסיומת .nato.

במהלך שנות ה-90 חסרו כתובות בסיומות הכלליות. ב-2000 הוכנסו כמה סיומות חדשות כדי לאפשר סוגי אתרים שונים, כמו אתרים אישיים. בהמשך נפתחו סיומות נוספות: למשל ב-2005 נוצרה הסיומת של האיחוד האירופי (eu) וב-2007 נוספה asia.

ב-2012 התחיל תהליך גדול להוספת סיומות חדשות. הגשת בקשה עלתה 185,000 דולר ארה"ב, ועוד עלויות גבוהות הושקעו בהכנות. ניתן היה לבקש סיומות כלליות, סיומות למותגים, סיומות גאוגרפיות וסיומות בשפות לא אנגליות (IDN, תווים לא לטיניים). הוגשו מעל 2,000 בקשות, ומתוכן מתוכננות להיפתח כ-1,400 סיומות חדשות. תהליך זה החל בפועל בנובמבר 2013 ונמשך כשנתיים.

מאחר שהאינטרנט התחיל ביוזמה אמריקאית, הממשל האמריקאי משתמש בחלק מהסיומות הגנריות לצרכיו. לארצות הברית יש גם סיומת משלה, .us, אך השימוש בה מוגבל.

סיומות מדינה מושתתות על תקן האותות הבינלאומי ISO 3166-1. ישנן כ-244 סיומות כאלו. כל מדינה או רשמיות מקומית מנהלות את ההקצאה של הכתובות תחת הסיומת שלה. במדינות שונות חלים כללים שונים: בחלק מהמדינות רק אזרחי המדינה יכולים לרשום דומיינים (למשל .ca בקנדה, .fr בצרפת), ובאחרות כל אדם יכול לרכוש דומיין.

חלק מהמדינות מרוויחות מהעובדה שסיומת שלהן פופולרית מחוץ למדינה. דוגמאות בולטות הן .tv (טובאלו), .to (טונגה) ו-.cc (איי קוקוס). חלק ממדינות מפעילות שמות ברמה השנייה כמו co.il או gov.il, בעוד מדינות אחרות מאפשרות רישום ישיר תחת הסיומת (למשל yahoo.fr).

קיימים גם יוצאי דופן: .su נותרה משימוש מתקופת ברית המועצות, ובריטניה משתמשת ב-.uk במקום .gb.

כתובת אתר מחולקת למילים שמופרדות בנקודות. החלק הימני נקרא סיומת אינטרנט. סיומת אינטרנט = Top-level Domain. הארגון שמחלק סיומות נקרא ICANN.

יש שני סוגים של סיומות. אחת היא סיומות מדינה. אלה שתי אותיות, כמו .il או .fr. השנייה היא סיומות גנריות. אלה מיועדות לשימוש כללי, כמו .com או .org.

ב-1985 הוקצו הסיומות הראשונות. ב-1988 הוסיפו את .int לארגונים בין-לאומיים. בשנות ה-90 החסירו כתובות. ב-2000 הוסיפו סיומות חדשות. ב-2005 הוסיפו את .eu וב-2007 את .asia.

ב-2012 אנשים וארגונים רצו לפתוח עוד סיומות. הגשת בקשה עלתה 185,000 דולר אמריקאי. הוגשו מעל 2,000 בקשות. בסוף נפתחו הרבה סיומות חדשות, והתהליך החל בנובמבר 2013.

לכל מדינה יש סיומת משלה לפי תקן בין-לאומי. יש כ-244 סיומות כאלה. כל מדינה קובעת מי יכול לרשום שם תחת הסיומת שלה. למשל, בחלק מהמקומות רק אזרחי המדינה יכולים לרשום.

חלק מהסיומות משמשות גם מחוץ למדינה. דוגמאות: .tv ו-.to. חלק מהמדינות משתמשות בשם ברמה השנייה, כמו co.il או gov.il. יש יוצאי דופן, כמו .su מהתקופה של ברית המועצות ו-.uk בבריטניה.