סייד

סייד (בערבית: سَيِّد, תעתיק סַיִּד) הוא תואר כבוד לגברים שמקובל שהם צאצאי הנביא מוחמד דרך נכדיו חסן וחוסיין. פאטמה, בתו של מוחמד, וחתנו עלי בן אבו טאלב הם המקור לשושלת זו. לנשים מצאצאי הנביא מקובל התואר סיידה. כאשר הייחוס מגיע רק דרך האם, בדרך כלל לא מקבלים את התואר, אך הייחוס נשמר.

יש מוסלמים המעניקים את התואר גם לצאצאים של אחיו של מוחמד, אבו טאלב, כמו בניו ג'עפר, עקיל וטאלב. אין לבלבל את התואר בשם הפרטי סעיד שמשמעו "שמח", או במילה שהיד (שהיד = מי שמת מוות קדושים), שהן מילים שונות.

המילה סייד משמעותה המילולית "אדון", בדומה ל"סר" או "לורד". בערבית משתמשים לעתים ככינוי אדון, למשל "סייד ג'ון סמית'", ובניבים מערביים של הערבית משמש גם הצורת "סידי".

השיעים (זרם באסלאם) מבחינים בין סיידים לאלו שאינם סיידים לפי צבע המצנפת: סיידים נוהגים לעטות מצנפות שחורות או ירוקות, ואילו שאינם סיידים עוטים מצנפות לבנות או בהירות. לאורך ההיסטוריה הנהגה שיעית הורכבה ברוב המקרים מסיידים. בין מנהיגים שיעים בני זמננו המוכרים כסיידים אפשר למנות את חסן נסראללה, מוקתדא א-סאדר, עלי סיסתאני ועלי ח'מנאי.

כינויי כבוד ערביים נוספים הם שייח' ושריף. שושלות מבית חסן השתמשו בתואר שריף, ושם זה שמור פעמים רבות לצאצאי חסן בעוד הסייד בשימוש לצאצאי חוסיין. בדרום ובדרום־מזרח אסיה מצוי גם התואר מיר או מירזא.

סיידים לעיתים מוסיפים תארים בשמם כדי לציין את מקור הייחוס. אם המוצא ידוע דרך אב מסוים או דרך אימאם שיעי, נוטים להשתמש בתואר של האב שדרכו הם יורשים את הייחוס.

סייד הוא תואר כבוד לגברים שמוגדרים כצאצאים של מוחמד. מוחמד הוא הנביא של האיסלאם. הצאצאים מגיעים דרך נכדיו חסן וחוסיין.

נשים ממשפחה זו נקראות סיידה. אם משתייכים רק דרך האמא, בדרך כלל לא מקבלים את התואר.

אל תבלבלו עם השם סעיד. סעיד פירושו "שמח". המילה סייד פירושה גם "אדון", כמו לורד. לפעמים אומרים גם "סייד ג'ון" או "סידי" בדיבור.

בשיעים (זרם מוסלמי), סיידים עוטים לעתים מצנפות שחורות או ירוקות. אחרים עוטים מצנפות לבנות.

יש תארים אחרים כמו שייח' ושריף. בתרבויות מסוימות שריף שייך לצאצאי חסן. בדרום אסיה משתמשים גם במיר או במירזא.

לפעמים מוסיפים תארים לשם כדי להראות מאיזה אב הם באים. אם יודעים מאיזה אב הם יורשים, משתמשים בתואר של האב.