סיימון וגרפונקל

סיימון וגרפונקל

פול סיימון וארתור (ארט) גרפונקל היו צמד מוזיקלי אמריקאי מפורסם. הם היו בין האמנים הבולטים בשנות השישים. סגנונם נקרא פולק-רוק, מוזיקה שמחברת שירי פולק (שירים פשוטים עם גיטרה) לאלמנטים של רוק וכלים חשמליים. בולטות לשם הם: The Sound of Silence, Mrs. Robinson, Scarborough Fair/Canticle ו-Bridge Over Troubled Water. הם זכו בפרסי גראמי ונכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול. מגזין Rolling Stone דירג אותם בין 40 האמנים הגדולים בכל הזמנים.



שניהם נולדו וגדלו בקווינס, ניו יורק, ולמדו בבית הספר פורסט הילס. הם החלו לשתף פעולה בגיל 15, ב-1956, תחת השם הבמה "טום וו'ג'רי". פול כתב שירים וגרפונקל היה הסולן. הסינגל המוקדם Hey, Schoolgirl נמכר היטב ונכנס למצעדים. לאחר כשנה הם נפרדו: סיימון המשיך ללמוד, וגרפונקל הלך לקולומביה.

בשנות השישים חזרו להתבלט כשהפולק רוק צמח. סיימון כתב שירים רבים, כולל קטעים שהוקדשו לזיכרון חברם אנדרו גודמן, שנהרג על ידי אנשי קבוצה גזענית בדרום ארה"ב ב-1964. האלבום הראשון שלהם, Wednesday Morning, 3 A.M., לא הצליח תחילה.


ב-1965 סיימון שהה באנגליה והוציא אלבום סולו. באותה שנה רדיו אמריקאי החל להשמיע את The Sound of Silence. המפיק טום וילסון הוסיף לשיר גיטרה חשמלית ותופים, מה שהפך אותו לפולק-רוק. השיר הפך ללהיט גדול בסוף 1965.


ההצלחה הובילה לאיחודם ב-1966. הם הוציאו את האלבום Sounds of Silence, ואחריו Parsley, Sage, Rosemary and Thyme (1966) ו-Bookends (1968). הם תרמו לפסקול הסרט "הבוגר" ו-Mrs. Robinson הפכה ללהיט. אלבומה של התקופה Bridge Over Troubled Water (1970) הכיל את שיר הנושא הגדול והיה להצלחה מסחרית ועיתונאית. השיר זכה בפרסים, והאלבום קיבל מספר פרסי גראמי ב-1971.


במהלך 1969־1971 היחסים התדרדרו. גרפונקל פנה גם למשחק, וההקלטות הופיעו עם מתחים בין השניים. הם נפרדו סופית ב-1971. לאחר מכן פול סיימון פיתח קריירת סולו מצליחה עם אלבומים בולטים כמו There Goes Rhymin' Simon (1973) ו-Graceland (1986). גרפונקל המשיך בשירה ובמשחק, והצליח בבריטניה עם השיר Bright Eyes ב-1979.

הצמד התאחד מדי פעם. הם הוציאו יחד את My Little Town ב-1975, הופיעו בסנטרל פארק ב-1981 מול חצי מיליון צופים, סיירו בתחילת שנות השמונים, והופיעו שוב בטקס ההיכל לתהילה ב-1990. הופעתם בטקס פרסי הגראמי ב-2003 כללה את The Sound of Silence, וזו הובילה לסיבוב ההופעות Old Friends ב-2003, 2004.


הצלחתם נבעה מהרמוניה בין קולותיהם, מהמילים של פול סיימון ומהעיבודים המוזיקליים. פול כתב על נושאים אישיים וחברתיים: אהבה (Cecilia, Bridge Over Troubled Water), אכזבה (I Am A Rock), געגועים (Homeward Bound), וחיפוש עצמי ומחאה (America, The Boxer). השירים משתנים בין ביצועים על גיטרה אקוסטית בלבד לבין ליווי תזמורתי עשיר. הם שילבו גם כלי הקשה לא שגרתיים ולעיתים שימוש בכלים מסורתיים, כמו בשיתוף עם ההרכב לוס אינקס בשיר El Condor Pasa. ביצועים כמו The Boxer ו-Bridge Over Troubled Water מסתיימים בקרשנדו תזמורתי שמעצים את הרגש.

סיימון וגרפונקל

פול סיימון וארט גרפונקל היו שני זמרים מפורסמים מאמריקה. הם שרו ביחד בשנות השישים. הם שרו שירים שכולם זוכרים, כמו The Sound of Silence ו-Mrs. Robinson.



הם גדלו בשכונה קווינס בניו יורק. בגיל 15 הם התחילו לשיר יחד בשם טום וג'רי. סיימון כתב שירים וגרפונקל שר את רוב השירים. אחד מהשירים שלהם, Hey, Schoolgirl, הצליח למכור הרבה עותקים.


בהמשך הם נפרדו לזמן קצר. סיימון נסע לאנגליה והקליט שירים. כשתחנות הרדיו באמריקה התחילו להשמיע את The Sound of Silence, המפיק הוסיף גיטרה חשמלית. זה הפך את השיר ללהיט גדול.


הם התאחדו והוציאו אלבומים מוצלחים. הם גם כתבו שירים לסרט "הבוגר". השירים Mrs. Robinson ו-Bridge Over Troubled Water הפכו למפורסמים מאוד.


בסוף הם נפרדו שוב ב-1971. פול סיימון המשיך לקריירת סולו מוצלחת. גם גרפונקל המשיך לשיר ולשחק בסרטים.

הם התאחדו לפעמים להופעות. ב-1981 הם הופיעו בסנטרל פארק מול קהל גדול מאוד. ב-2003 הם חזרו להופיע יחד וסגרו סיבוב הופעות שהצליח.


המוזיקה שלהם מחברת מילים פשוטות עם מנגינות יפות. סיימון כתב שירים על רגשות, כמו אהבה וגעגועים. הם משתמשים בהרמוניה, זו דרך של קולות שמתאימים זה לזה. חלק מהשירים נשמעים עם גיטרה בלבד. אחרים מוסיפים תזמורת או כלי הקשה מעניינים, כמו בשיר El Condor Pasa.