סילוק החיילים היהודים מצבא רומניה

יהודים חיו בשטחים שהפכו לרומניה עוד לפני הכיבוש הרומי. מאוחרים יותר, במאות האחרונות, הם הוכפפו לחוקי גיוס (חובת שירות צבאי). במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יהודי רומניה גויסו לצבא ואף לחמו. יחד עם זאת שררה חשדנות כלפיהם, בטענה שקשריהם עם יהודים בחו"ל עלולים לסכן את המדינה. אנטישמיות עממית הקשתה על חיי המגויסים; מי שיכול היה לקנות פטור עשה זאת, אך רבים שירתו ונפצעו או נהרגו. מעטים זכו לעיטורים ולקצונה.

ליביו רבראנו כתב סיפור בשם "איציק שטרול, עריק" (פורסם ב-1919). הסיפור עוקב אחר חייל יהודי, איציק שטרול, ורב-טוראי רומני שנשלחו לפטרול חורפי. שטרול מספר על חוסר רצונו לשרת ועל השינוי שחווה בחברה הצבאית. בסוף מתגלה כי היחידה תכננה לגרום לרב-טוראי להרוג את שטרול ולהעמידו כעריק (עריק = מי שנמלט משירותו הצבאי). השיחה ביניהם משנה את היחס, אך את סיומו הטראגי של שטרול אי אפשר למנוע.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התרחבה רומניה ונהייתה "רומניה הגדולה". אז נוספו אזורים עם מיעוטים רבים, ובכללם יהודים. מתן זכויות למיעוטים עורר זעם בקרב רבים ברומניה. בשנות ה-30 וה-40 התחזקו תנועות אנטישמיות, ושינויים פוליטיים באירופה (כמו הסכם מולוטוב, ריבנטרופ והלחצים הגרמניים והאיטלקיים) גרמו לאובדן שטחים לרומניה ב-1940. התחושה שהארץ נותרה פגועה הובילה לחיפוש 'אשמים', והעם מצא אותם ביהודים.

דיווחים על תקריות בעת נסיגת הצבא הרומני תיארו תושבים שלא רומנים ששמחו על הגעת כוחות זרים. דיווחים רבים קיבעו את השם "יהודים" על קבוצות מגוונות, גם אם היו בהן אוקראינים, רוסים או אחרים. חלק מהיהודים אכן רצו בשינוי, וחלק פחדו ועזבו.

בנסיגה מאזורים כמו בסרביה ובוקובינה התפרצו אלימות והותקפו יהודים שנפגשו בדרכם של היחידות הנסוגות. חיילים יהודים נרצחו, נכו ונשדדו. היו מקרים של חיילים שנורו, הוכו או הושלכו מהרכבות. בתיעוד צוין אירוע בתאריך 3 ביולי 1940 שבו יותר מעשרה חיילים יהודים נזרקו מרכבת. במקרים רבים הקצונה לא מנעה את האלימות, ולעיתים אף ארגנה אותה.

בקיץ 1940 החלו חקיקות שמחנוּת את סילוק היהודים מהצבא. ב-9 באוגוסט 1940 נקבעה חלוקה משפטית של יהודי רומניה לשלוש קבוצות. ב-19 באוגוסט 1940 הוצא צו ראשון להסרת יהודים מהשירות הצבאי. ב-5 בדצמבר 1940 הורחבה ההוצאה לכל הקבוצות. חוק שנקרא "חוק המעמד הצבאי של היהודים" קבע כי יהודים שנפסלו יפורשו מהצבא ויחויבו בתשלום מיוחד או ב"עבודות ציבוריות" (עבודות כפייה, כלומר עבודה ללא שכר בתקופות שייקבעו). ב-21 בינואר 1941 פורסם תקנון שמפרט את התשלומים ואת הקלות וההחרגות בתקופות גיוס ומלחמה.

סילוק החיילים היהודים בוצע לעיתים בטקסי השפלה פומביים. פנקסי שירות מוחלפו בספרים אדומים שעליהם נכתב "יהודי, סולק מהשירות הצבאי". חיילים יהודים עונו, נעלבו, הושפלו ונאלצו להישאר בשתיקה. תיעודים מעידים על חשיפה ציבורית, הקלות בגוף, הכאות והאשמות, ולעיתים גם על רציחות שבוצעו על ידי חיילים אחרים.

הטיהור לא היה מוחלט. כוח הצבא דרש מומחים כמו מכונאים ורופאים, ולכן מאות יהודים בעלי מיומנות נשמרו בשורות. גם שגיאות ביורוקרטיות הסתירו יהודים מסוימים, וכמה מאות נותרו בצבא, מובלעים בתוך המערכת. גילויים של חיילים יהודים בבסיסים פרוצים הובילו לעתים למעשי אלימות מצד האוכלוסייה.

מיעוטים אחרים כמו הונגרים, אוקראינים ובולגרים לא הוזכרו בחקיקה במפורש כפי שהיה עם היהודים, אך בפועל רבים הוקצו ליחידות נפרדות בלתי חמושות. יחידות אלה נחשלו לפעולות עבודות כפייה דומות לאלו שהוטלו על יהודים.

יהודים חיו באזורי רומניה כבר מזמן. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 רבים מהם גויסו לצבא. לעתים חשבו עליהם בחשד, והדבר הקשה עליהם.

זהו סיפור קצר שפורסם ב-1919. בסיפור חייל יהודי בשם איציק וחבר רומני יוצאים לסיור. נמצאת מזימה נגד איציק, והסיפור מדבר על פחד, חברות ובחירה קשה. המילה "עריק" פירושה מי שבורח משירות צבאי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה רומניה קיבלה שטחים חדשים. שם גרו הרבה יהודים. חלק מהאזרחים לא היו שמחים על כך, והאווירה התפתחה לאנטישמיות.

בשנת 1940 רומניה איבדה שטחים. זה הגביר את הכעס. אנשים חיפשו מי להאשים, והאשימו גם יהודים.

בנסיגה של הצבא התרחשה אלימות. חיילים יהודים נפגעו וצולמו מקרים של פגיעה קשה. למשל ב-3 ביולי 1940 דווח על חיילים שנפגעו מרכבת.

בקיץ 1940 הוחלט להוציא יהודים מהצבא. חוקים וצוים קבעו שהם לא יוכלו לשרת. במקום שירות הוטלו עליהם תשלומים ועבודות כפייה. "עבודות כפייה" הן עבודות שחייבים לעשות בלי שכר.

כשפינו יהודים מהצבא, זה נעשה לעתים בפומבי ובלא כבוד. הם הושפלו, חלקם הוכו וחלקים קטנים נהרגו. בסדירים הופיעו פנקסים אדומים שעליהם נרשם "יהודי, סולק מהשירות".

הצבא השאיר כמה יהודים עם מיומנויות חשובות, כמו רופאים ומכונאים. כך כמה מאות חיילים יהודים נשארו בשורות.

אזרחים שאינם רומנים, כמו הונגרים ואוקראינים, לא הוכנסו לחוק כמו היהודים. עם זאת, רבים מהם נשלחו ליחידות נפרדות ולעבודות כפייה.