סינסתזיה

סינסתזיה (Synesthesia; סינ = יחד, אסתזיס = חושים; בעברית: ערבוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אובייקטיבי אחד מעורר חוויה בחוש אחר. לדוגמה, שמיעת צליל עשויה לגרום לחוש טעם בפה אצל אדם עם סינסתזיה. התופעה מופיעה בכ-4% מהאוכלוסייה (1 ל‑25), ושכיחותה שווה בין גברים לנשים.

קיומה של התופעה מוכר כבר מעל 250 שנים. התיעוד המדעי הראשון המפורט נעשה ב-1880 על ידי סר פרנסיס גולטון. בין 1881 ל-1931 פורסמו עשרות מאמרים, אך העניין ירד בתקופת הביהביוריזם שהתרחק מתיאור חוויה סובייקטיבית. בסוף המאה ה-20 נרשמה התעוררות מחודשת בעקבות הגישה הקוגניטיבית. במאה ה-21 משתמשים בסינסתזיה ככלי לחקר תהליכים קוגניטיביים כמו מודעות, פעולה אוטומטית וקוגניציה מספרית.

יש שתי תיאוריות מרכזיות. הראשונה טוענת שחסר מנגנון המעכב קשרי משוב בין אזורי מוח שונים, ולכן המידע חוצה בין החושים. השנייה מציעה שקשרים בין אזורים נוכחים בלידה ונמחקים אצל רוב האנשים עד גיל שלוש; אצל סינסתזים הקשרים האלה נשארים, וזו קישוריות יתר שגורמת לעירוב חושים. ייתכן שיש קשר בין סינסתזיה לבין אוטיזם, שבשניהם נצפית קישוריות יתר בין נוירונים.

ניתן להבחין בשלושה גורמים אפשריים: סינסתזיה התפתחותית שנולדים איתה (הנפוצה ביותר), סינסתזיה עקב חומרים מעוררי הזיות (נדירה ותובעת זהירות) וסינסתזיה נרכשת לאחר פגיעה מוחית (נדירה). רוב המחקרים מתמקדים בסוג ההתפתחותי.

תועדו מעל חמישים סוגים. בחלק מהסוגים גירוי מעורר מוביל לחוויה חושית אחת נוספת. דוגמה נפוצה היא גרפמה-צבע (grapheme-color): אותיות וספרות מלוות בחוויית צבע. סוגים אחרים כוללים מילים שגורמות לטעם, או יחידות זמן (כמו ימים ושנים) שנחוות כממוקמות במרחב ובצבעים קבועים. גרפמה-צבע היא גם הסוג הנחקר והנפוץ ביותר, ונמצאת בכ-1% מהאוכלוסייה.

בלשון קיימות מטאפורות שמשלבות חושים, כמו "צליל מתוק". חוקרי לשון מזהים היררכיה של חמשת החושים: ראייה > שמיעה > ריח > טעם > מגע. לפי המחקר, השוואה מחוש "גבוה" לחוש "נמוך" נראית ברורה יותר ובעלת נגישות קוגניטיבית גבוהה יותר. תאוריה אחת טוענת שהיררכיה זו משקפת עד כמה כל חוש נגיש למחשבה, והעדפה זו משפיעה על המטאפורות שאנשים יוצרים.

בספרות ובשירה משתמשים בסינסתזיה כמכשיר פיגורטיבי כדי להעשיר תיאור של תחושות ולהעצים את החוויה התיאורית.

סינסתזיה (ערבוב חושים) היא מצב שבו חוש אחד מעורר תחושה בחוש אחר. למשל, אדם שומע צליל ומרגיש טעם בפה. זה קורה אצל כ-4% מהאנשים.

האנשים ידעו על התופעה מזמן. בשנת 1880 גולטון תיעד אותה מדעית. מאוחר יותר חקרו אותה שוב במחקר מודרני.

יש שתי הצעות פשוטות. אחת אומרת שיש חוסר במסנן שמפריד בין החושים. השנייה אומרת שבתינוקות יש חיבורים רבים במוח. אצל רוב האנשים חלק מהחיבורים נעלמים עד גיל שלוש. אצל סינסתזים הם נשארים.

הסוג הנפוץ ביותר הוא כשהילד נולד איתו. לעיתים זה קורה אחרי תרופות חזקות. ופעמים נדירות זה קורה אחרי פגיעה במוח.

יש מעל 50 סוגים. הדוגמה המוכרת היא אותיות וצבעים: אדם רואה אות וקושר לה צבע קבוע. יש גם מילים שגורמות לטעם או ימים שמופיעים במרחב בצבעים.

לשפה משתמשת בדימויים כמו "צליל מתוק". זו דרך לשלב חושים כדי להסביר משהו.

כותבים משתמשים בתופעה כדי להראות תחושות בצורה מיוחדת.