סיפורי פוגי

"סיפורי פוגי" הוא אלבום הבכורה של להקת כוורת, שיצא בשנת 1973. האלבום נולד מחומרים שונים של חברי הלהקה, ובמיוחד מהאופרה "סיפורי פוגי" שהקליט דני סנדרסון ב-1972 עם חבריו מלהקת הנח"ל. חלק מהשירים הגיעו מהקלטות מוקדמות של סנדרסון וחברים, וחלקם הותאמו על ידי המפיק אברהם דשא (פשנל), שדרש לפרק את המבנה האופראי כדי להפוך את האלבום לנגיש יותר.

מרבית השירים נכתבו והולחנו על ידי דני סנדרסון. המוזיקה מושפעת מלהקות רוק של שנות ה-60 בחו"ל, ובראשם הביטלס. הטקסטים משלבים הומור נונסנסי (הומור שאינו תמיד ריאלי), משחקי מילים וסיפורים דמיוניים, אבל גם שירי אהבה ונושאים רציניים יותר.

כמה דוגמאות לשירים בולטים: "לא ידענו מה לעשות" (מלקט מתוך האופרה), "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת" (שהגיעו גם מהמופעים), "ילד מזדקן" (שתחלתו הייתה מערכון רדיופוני, ומילותיו נעשו רציניות יותר), ו"ביום ובלילה" (שהתבסס על שיר שכתב סנדרסון בילדותו). שירים כמו "יו יה" ו"פה קבור הכלב" משתמשים בכפל משמעות של פתגם עברי כדי ליצור משחק מילים.

עטיפת האלבום צוירה על ידי איתמר ניומן, ולא הציגה את תמונת הלהקה בחזית, מה שהיה יוצא דופן אז.

האלבום יצא מייד לאחר מלחמת יום הכיפורים. לפני המלחמה כמה שירים לא קיבלו תשומת לב מיוחדת ברדיו, וההומור של הלהקה נראה מוזר לחלק מהקהל. אחרי המלחמה האווירה הקלילה של האלבום התקבלה בחום. השירים הופיעו ברדיו, וסיבובי הופעות של הלהקה בקרב חיילי מילואים זכו להצלחה.

האלבום נמכר במהירות: כ-70,000 עותקים בשנה הראשונה, וביותר מ-140,000 עותקים עד סוף שנות ה-80. "המגפיים של ברוך" קיבל תואר שיר השנה, ו"שיר המכולת" הגיע למקום שלישי במצעד גל"צ לשנת 1973. בעקבות ההצלחה זכתה כוורת בתואר "להקת השנה" של קול ישראל.

בשנה שלאחר מכן הוציאה הלהקה את האלבום "פוגי בפיתה" עם שירים נוספים מהאופרות המוקדמות.

בשנת 1989 הופץ האלבום על גבי תקליטור עם חמש רצועות נוספות, ביניהן חזרות ובדיחות מוקלטות משנים קודמות. ב-2005 דורג האלבום במקום השלישי ברשימת 100 האלבומים הישראליים של ידיעות אחרונות.

לרגל 40 שנה ב-2013 התאחדה הלהקה, והתקיים פרויקט מחווה בגלי צה"ל שבו להקות צעירות ביצעו את שירי האלבום. הפרויקט יצא גם כאלבום וזכה בפרס רדיו של גלי צה"ל.

"סיפורי פוגי" הוא האלבום הראשון של הלהקה כוורת. הוא יצא ב-1973. חלק מהשירים נולדו מתוכנית ואופרה. אופרה - הצגה מוזיקלית עם שירים.

דני סנדרסון כתב ורוב הלחנים. השירים מלאים בהומור ומשחקי מילים. יש גם שירי אהבה ושירים רציניים.

שירים שמזוהים עם האלבום: "המגפיים של ברוך", "שיר המכולת", "ילד מזדקן" ו"פה קבור הכלב". עטיפת האלבום צוירה על ידי איתמר ניומן.

האלבום יצא אחרי מלחמה קשה. הציבור אהב את האווירה הקלה והצחוקים. האלבום נמכר מהר מאוד: בערך 70,000 עותקים בשנה הראשונה.

כמה שירים שודרו ברדיו וזכו להצלחה. הלהקה גם הופיעה הרבה וחיילים אהבו אותם.

בשנה שלאחר מכן יצא אלבום נוסף עם עוד שירים. ב-1989 הוציאו תקליטור עם כמה שירים נוספים.

ב-2005 דורג האלבום במקום שלישי ברשימת 100 האלבומים החשובים. ב-2013 התאחדה הלהקה לחגוג 40 שנה, והיו פרויקטים של להקות צעירות שביצעו את השירים.