סכר איטייפו

סכר איטייפו שוכן על נהר הפרנה בגבול בין ברזיל לפרגוואי. הוא נבנה כדי להפיק חשמל הידרואלקטרי, כלומר חשמל המיוצר מתנועת המים. לפני השלמת סכר שלושת הערוצים בסין ב־2006 היה איטייפו תחנת הכוח הגדולה בעולם מבחינת תפוקת חשמל. גם אחרי 2006 הוא שמר על המקום בראש בטיב ייצור שנתי בגלל ניצולת גבוהה של הטורבינות.
שם הסכר מגיע מהשם בגוארני של אי קטן בסמוך, ופירושו "סלע ששר".
ב־1994 נבחר הסכר כאחד משבעת פלאי העולם המודרני.

המיזם נולד ממשא ומתן בין ברזיל ופרגוואי בשנות ה־60. ב־1966 נחתם "חוק איגואסו" כבסיס לשיתוף פעולה על נהרות משותפים. בחוזה רשמי על הקמת תחנת כוח משותפת חתמו הנשיאים ב־1973.

מחקרי התכנון החלו בתחילת שנות ה־70. ב־1974 הוקמה החברה המשותפת Itaipu Binacional. הבנייה החלה ב־1975. תעלת הטיה זמנית הושלמה ב־1978 כדי לייבש את קטע הנהר ולבנות את הסכר. הוחתם גם הסכם משולש ב־1979 עם ארגנטינה על ניהול מפלסי הנהר באזור.
המאגר התמלא במהירות עם גשמים ושיטפונות. היחידה הראשונה יצרה חשמל ב־5 במאי 1984. עד 1991 הותקנו 18 יחידות ייצור, וב־2006, 2007 הופעלו שתי היחידות האחרונות. לכן קיבולת הייצור הכוללת הושלמה ל־14 גיגה־ואט. לפי החוזה, לא יותר מ־18 יחידות יכולות לפעול בו־זמנית. הייצור מתחלק שווה בין ברזיל ופרגוואי.
באתר הועסקו עשרות אלפי פועלים ונבנו קהילות ותשתיות עבורם. נכון ל־2020 מועסקים כ־1,292 עובדים בצד הברזילאי וכ־1,563 בצד הפרגוואי.

הערכות עלות שונות ונעות בין כ־19.6 מיליארד דולר עד כ־60 מיליארד דולר. החברה המנהלת מציינת סכומים רשמיים נמוכים יותר או גבוהים יותר בהתאם לכלול או לא לכלול עלויות מימון. ברזיל מימנה חלק גדול מהפרויקט, ופרגוואי מכסה חלקה באמצעות ייצוא חשמל לברזיל.

הסכר כולל 20 יחידות שייצור כל אחת בערך 700 מגה־ואט (יחידה הידרואלקטרית = טורבינה וגנרטור). בפועל חלק מהזמן כל גנרטור מספק יותר מ־750 מגה־ואט בגלל עומד הידראולי גבוה יותר מהמתוכנן. ההספק הנומינלי הכולל הוא כ־14 ג'יגה־ואט.
הזרימה הממוצעת של הנהר היא כ־10,500 מטר מעוקב לשנייה. זה מאפשר בערך 95 טרה־ואט־שעה לשנה בממוצע. נתונים בולטים: 2008, 94.68 טרה־ואט־שעה; 2013, 98.63 טרה־ואט־שעה; 2016, שיא שנתי של 103 טרה־ואט־שעה. ב־2019 הסכר סיפק כ־90% מצריכת החשמל של פרגוואי וכ־15% מברזיל.

ב־10 בנובמבר 2009 נפגעה אספקת החשמל בתחנה בשעה 22:13, ככל הנראה בעקבות סערה שפגעה בקווי הולכה. אירוע זה גרם להפסקות חשמל נרחבות בברזיל ובפרגוואי. בחלקים מהמדינות החשמל חזר לאחר כשעתיים.

לפי התכנון המאגר משתרע על כ־1,350 קמ"ר ואורכו כ־170 ק״מ. הנפח המקסימלי מוערך בכ־29 קילומטרים מעוקבים. למרות גודלו, זהו המאגר השביעי בגודלו בברזיל.
לאחריו, במורד הנהר, נמצאת תחנת כוח גדולה נוספת, יסירטה (Yacyretá), בהסכם שיתוף פעולה בין ארגנטינה לפרגוואי.

כשנבנה הסכר כ־10,000 משפחות הועתקו מאזור הנהר. מפלי גוואירה (Salto de Sete Quedas) הוצפו ונמחקו. הדבר שינה אזורים אקולוגיים והאפשר פיצול־מינים. יותר מ־30 מיני דגים שהיו מוגבלים לחלק אחד של הנהר פלשו לאזור אחר.
כדי למתן נזק לביולוגיה הוקמה שמורת טבע ותעלה לדגים (מעין מסלול שמקל על דגים לעקוף את הסכר). המסדרון האקולוגי סנטה מריה מחבר אזורים מוגנים סמוכים כדי לשפר שימור מינים.

בצד הברזילאי ובצד הפרגוואי יש מרכזי מבקרים וסיורים מודרכים. בצד הברזילאי יש תשלום, ובפרגוואי הכניסה חופשית. יש מופע אור־קולי בסופי שבוע, המאיר את הסכר ב־519 זרקורים. מאז 2005 מוצעים גם סיורים טכניים פנימיים.
המלחין פיליפ גלאס חיבר קנטטה בשם "איטייפו" לכבוד הסכר.

(פרטי מידות ותמונות מופיעים בגלריה ובמידע הטכני באתרי המפעל)

סכר איטייפו עומד על נהר הפרנה בין ברזיל לפרגוואי. סכר הוא חומת מים. הוא עושה חשמל ממים. זה נקרא חשמל הידרואלקטרי. שם המקום נגזר מהמילה בגוארני שפרושה "סלע ששר".

מדינות הברית ביקרו ושיתפו פעולה בשנות ה־60 וה־70. החברה המשותפת הוקמה ב־1974. הבנייה התחילה באמצע שנות ה־70.
היחידה הראשונה יצרה חשמל ב־1984. הפרויקט הושלם בתחילת המאה ה־21.

בסכר יש 20 טורבינות. טורבינה היא מכונה שהמים מסובבים. כל יחידה נותנת כ־700 מגה־ואט. ביחד הן יכולות להגיע לכ־14 גיגה־ואט. הרבה חשמל זה מספיק למדינות שלמות.

המאגר גדול מאוד. שטחו מגיע לאלפי קמ"ר. כשהמאגר נוצר, מפלי גוואירה הוצפו. הרבה משפחות נאלצו לעבור למקומות אחרים. כדי לעזור לדגים בנו תעלה מיוחדת.

יש מרכזי מבקרים בשני הצדדים. בסופי שבוע יש מופע אור מיוחד עם מאות זרקורים. אפשר לצפות בסיורים טכניים וללמוד איך הסכר עובד.

ב־2009 קרתה הפסקת חשמל גדולה שנגרמה מפגיעה בקווי חשמל. רבים נותרו בלי חשמל לזמן קצר.