סכר שלושת הערוצים (בסינית: 长江三峡大坝) הוא סכר על נהר היאנגצה בסין. בנייתו החלה ב־14 בדצמבר 1994. גוף הסכר הושלם ב־20 במאי 2006, תשעה חודשים לפני המועד המתוכנן. הפעלת תחנת הכוח החלה בהדרגה מ־2008, והגנרטור האחרון מתוך 32 עבר מבחן כשירות במאי 2012. כל אחת מ־32 יחידות ההנעה מיוצרת בהספק של כ־700 מגה־ואט; יחד עם יחידות נוספות התפוקה הכוללת מגיעה לכ־22.5 ג'יגה־ואט. זהו הסכר ההידרואלקטרי הגדול בעולם לפי הספק מותקן, אף ש'סכר איטייפו' ייצר חשמל שנתי גדול יותר בשנים מסוימות.
הסכר שינה את החיים על היאנגצה. הוא מייצר חשמל באופן מסיבי ומשפר את הניווט בקטעי הנהר העליונים. לפניו היו חלקים בנהר נגישים לכלי שיט גדולים רק בעונות מסוימות. כיום השיט אפשרי לאורך כל השנה, בזכות מאגרים, תאי שיט (locks) ומעלית לכלי שיט שנבנו באזור; מעלית כלי השיט הושלמה ב־2015.
עם זאת, הקמת הסכר גרמה לנזקים סביבתיים וחברתיים גדולים. הממשלה פינתה מעל מיליון תושבים מ־כ־1,500 כפרים לצורך יצירת המאגר. העומק והשינויים בזרימת המים הגבירו זיהום במקומות מסוימים והאיצו את הכחדתו של דולפין הנהרות הסיני, שנמצא כבר בסכנה. ארגוני סביבה הפגינו נגד ההקמה, אך הפרויקט הושלם. מצד שני, הסכר צמצם את השימוש בתחנות כוח פחמיות באזור, ובכך הפחית פליטות אוויר ועלייה בגזי חממה בהשוואה לאלטרנטיבות מקומיות.
נהר היאנגצה הוא הנהר השלישי באורכו בעולם. מקורותיו ברמת טיבט, ושפכו לים הסיני המזרחי דרך דלתה סביב שאנגחאי. הנהר הוא מקור מים חשוב לעשרות מיליונים. בעורקי הנהר יושבות ערים גדולות כגון צ'ונגצ'ינג, ווהאן ושאנגחאי. לאורך ההיסטוריה אירעו שיטפונות חוזרים שפגעו קשות באנשים ובתשתיות. רעיונות לסכר באזור הועלו כבר ב־1919 על ידי ד״ר סון יאט־סן, ולמחקרים ולתכנונים שונים נמשכו במשך המאה ה־20.
בשנות החמישים עד השמונים נערכו בחינות ועבודות הכנה רבות. לאחר דיונים ממושכים, הקונגרס הלאומי של סין אישר ב־1992 את המשך הפרויקט. ב־1993 הוקמה צוותו הביצוע (TGPCC) שאיפשר את תחילת ההכנות המעשיות לבנייה.
כמיליון עד 1.3 מיליון תושבים הועתקו מבתיהם כדי לפנות מקום למאגר. הממשלה הקצתה תקציבים ליישוב מחדש ומדיניות רשמית הצהירה כי מטרת היישוב היא לשפר את רמת החיים. בפועל היו מחאות וזעם ציבורי. חלק מההבטחות לפיצוי ולעבודה לא התממשו במלואן, וחלק מההעברות הושלמו רק בעיכובים.
בשנות ה־2000 וה־2010 נרשמו ניסיונות נוספים לעודד העברה של תושבים מאזורים שמורות טבע שנוצרו סביב המאגר, אך מהלכים אלה לא תמיד בוצעו בקנה מידה או בזמן שהוכרז.
לקראת הבנייה הושלמו תשתיות תחבורה גדולות: גשרים, נמל תעופה ועבודות תעלה בשלהי שנות ה־90. בניית הסכר התנהלה בשלבים: הסטת הנהר, שאיבת מים, יציקת כמויות עצומות של בטון, הקמת מבני כוונון ותחנות כוח. ב־1998 שיטפון גדול הפריע לעבודות והגביר את הדחיפות להשלמת הפרויקט. עם התקדמות הבנייה נבנו גם תאי שיט לצורך ניווט כללי, וסוללות הגנה מפני שיטפונות.
עד סוף 2001 הושקעו בסכר כמויות בטון שברו שיאים עולמיים. בנובמבר 2003 החלו יחידות חשמל לייצר חשמל, ובספטמבר 2005 הושלמו כל 14 היחידות בגדה השמאלית, לפני המועד. גוף הסכר הושלם ב־2006, והיחידות הנוספות הופעלו בהדרגה עד 2012, אז הושלם מבחן הגנרטור האחרון.
סכר שלושת הערוצים נמצא על נהר היאנגצה בסין. סכר הוא מבנה שחוסם נהר כדי לאגור מים. הסכר התחיל להיבנות ב־1994. גוף הסכר הושלם ב־2006. תחנת הכוח החלה לעבוד בחלקים משם ב־2008. כל הגנרטורים הושלמו ב־2012.
הסכר מייצר הרבה חשמל. "הידרואלקטרי" פירושו חשמל שמיוצר מהמפל של מים. יחד כל הגנרטורים מייצרים כ־22.5 ג'יגה־ואט כוח חשמלי. זה הופך אותו לאחד המקומות המייצרים חשמל הגדולים בעולם.
הסכר עזר להגן על ערים משיטפונות, ושיפר את המעבר של אוניות על הנהר. לפני הסכר היו קטעים בנהר לא נגישים לכלי שיט כל השנה. בגלל הסכר אוניות יכולות לנסוע שם בקלות יותר. נבנו גם תאי שיט מיוחדים, ומעלית לכלי שיט הוקמה ב־2015.
אבל הקמת הסכר גם גרמה לבעיות. מעל מיליון אנשים הועברו מבתיהם כדי ליצור את המאגר. חלק מהכפרים והבתי־ספר נעלמו. השינוי במים השפיע על בעלי חיים. דולפין הנהרות הסיני נעלם כמעט לחלוטין אחרי הקמת הסכר. ארגוני טבע התנגדו לבנייה.
למרות זאת, הסכר צמצם את הצורך לשרוף פחם באזור. זה עזר להפחית זיהום אוויר לעומת שימוש גדול בתחנות פחמיות.
תגובות גולשים