סמפור (איתות)

הסֶמָפוֹר (מיוונית: sêma - "סימן", phoros - "נושא") היא שיטת איתות חזותי. איתות = העברת מסרים בעזרת סימנים שנראים מרחוק. השיטה הומצאה בידי קלוד שאפה ואחיו בסוף המאה ה־18 בצרפת. היא הקדימה את שיטת דגלי האיתות הימיים ואת הטלגרף החשמלי. עדיין משתמשים בה לעתים כמערכת חירום בציי ים.

קלוד שאפה החל לפתח את המערכת אחרי שהוא ואחיו איבדו את פרנסתם לאחר המהפכה הצרפתית. הם גילו שנוח יותר לראות את זוויתו של מוט מאשר להבחין בלוח שטוח מרחוק. המערכת כללה זרועות עץ שחורות שניתן להזיז. כל מיקום של הזרועות סימל אות או סימן. המערכת הוזזה בידי שתי ידיות בלבד ולכן הייתה פשוטה ואמינה מבחינה מכנית. ניסיונות לראות בלילה בעזרת מנורות על הזרועות נכשלו.

כל זרוע הייתה באחד משבעה מצבים שונים. המוט המחבר יכול היה להיות בארבע זוויות. בסה"כ היו 196 סימנים (7×7×4). חלקם שימשו לאותיות; אחרים, לקיצורים של מילים נפוצות. המפעילים עברו אימון מיוחד כדי לקרוא ולהפעיל את המערכת.

קו הסמפור הראשון נועד בין פריז לליל ונחנך ב־1792. הוא שימש להעברת הודעות בזמן המלחמה עם אוסטריה. כדי להגביר טווח, הקימו תחנות ממסר, תחנות שעברו את המסר הלאה. משלוח בין פריז לליל (193 ק"מ) נעשה בעזרת 15 תחנות. התו הראשון הגיע תוך תשע דקות, והודעה של כ־36 סימנים הועברה בממוצע בכ־32 דקות, בהתאם למזג האוויר.

בשנת 1824 ניסו האחים Chappe למכור את המערכת גם לשימוש מסחרי, למשל לשידור מחירי סחורות. נפוליאון השתמש בסמפורים לניהול כוחות צבאיים, והמערכת התפשטה למדינות אירופה. בריטניה קראה לשיטה "טלגרף" ופיתחה מערכות משלה. מאוחר יותר התפתחה גם שיטת דגלי האיתות הימיים, שעדיין משמשת למקרי חירום.

לסמפורים היו יתרונות ברורים על פני שליחים וסוסים: מהירות גבוהה מאוד ומרחק בין תחנות עד כ־30 ק"מ בשימוש בטלסקופים. כך נדרש מספר קטן יותר של תחנות. החסרונות היו תלות במזג האוויר (גשם או ערפל מנעו פעולת המערכת) ופגיעות בפרטיות: כל מי שאומן יכול היה לקרוא את ההודעות.

פיתוחי הצפנים לכל קווי הסמפור נתנו שכבת סודיות. למרות זאת, הטלגרף החשמלי הוכיח את עצמו כפתרון עוצמתי יותר שלא הושפע ממזג האוויר. צרפת עברה לאיתות חשמלי ב־1846. הקו האחרון שהופעל באופן סדיר היה בשוודיה, והוא פעל עד 1880.

סמפפור הוא כלי להעברת הודעות עם זרועות עץ. זרועות אלו הוסטו בזוויות שונות. זוויות שונות ייצגו אותיות וסימנים. המציאו את השיטה בצרפת בסוף המאה ה־18 בידי משפחת שאפה.

קו הסמפור הראשון קישר בין פריז לליל ב־1792. כדי להגיע למרחוקים השתמשו בתחנות ממסר. תחנה ראתה את הסימן ושלחה אותו הלאה. כך הודעה עברה בין תחנות ועד ליעד.

היתרון היה במהירות ובמרחק. בעזרת משקפת אפשר היה לראות עד כ־30 ק"מ. החיסרון היה שהשיטה לא עבדה במזג אוויר רע. גשם או ערפל עצרו את האיתות. נפוליאון השתמש בסמפורים כדי לנהל את הצבא. את השיטה החליף הטלגרף החשמלי באמצע המאה ה־19. הקו האחרון פעל בשוודיה ועד 1880.