ססיל ב. דה-מיל

ססיל בלאנט דה-מיל (12 באוגוסט 1881, 21 בינואר 1959) היה במאי וקולנוען אמריקאי בולט במחצית הראשונה של המאה ה-20.

דה-מיל נולד באשפילד, מסצ'וסטס. אביו היה אפיסקופלי ממוצא הולנדי. אמו, ביאטריס, הייתה יהודייה מומרת שקיבלה את דת האב. דה-מיל עצמו היה אפיסקופלי אדוק, ורבים מסרטיו נושאים מסרים נוצריים.

הוא ביים מאות סרטי ראינוע (סרטים מוקדמים) וסרטים אילמים. בשנות העשרה והעשרים של המאה הקודמת הגיע לשיא הפופולריות שלו עם סרטים כמו "עשרת הדיברות", "מלך המלכים" ו"אל תשני את בעלך". מאוחר יותר החל לביים גם סרטי קול, החל משנת 1929.

בשנת 1944 הפיק וביים את סרט המלחמה "סיפורו של ד"ר וואסל" בכיכובו של גרי קופר. דה-מיל נודע בכישרונו ליצור סרטי ראווה עם סצנות מרשימות. סרטיו כללו פעמים רבות אלפי ניצבים ואפקטים גדולים.

כמה סצנות זכורות במיוחד: הפלת עמודי המקדש ב"שמשון ודלילה" (1949), מחזות הקרקס ותאונת הרכבות ב"ההצגה הגדולה בתבל", וחציית ים סוף ב"עשרת הדיברות" (1956), שבו כיכב צ'רלטון הסטון כמשה. דה-מיל גם ביים גרסה אילמת מוקדמת של "עשרת הדיברות" (1923).

הוא הופיע לעתים כהופעת קמע בסרטים אחרים ובפרולוגים שמיצר כדי לפנות ישירות לקהל. גלובוס הזהב למפעל חיים נקרא על שמו, והוא היה הזוכה הראשון בפרס זה בטקס של 1952.

ססיל בלאנט דה-מיל (1881, 1959) היה במאי סרטים אמריקאי. במאי, האדם שמכוון ומנהל את יצירת הסרט.

דה-מיל נולד באשפילד, מסצ'וסטס. אביו היה אפיסקופלי (דת נוצרית). אמו הייתה יהודייה שמיסרה את דתה.

הוא ביים הרבה סרטים אילמים מוקדמים, ואחר כך גם סרטים עם קול מאז 1929. הוא אהב ליצור סרטים גדולים ומרשימים.

הסרטים המפורסמים שלו כוללים "שמשון ודלילה" (1949) ו"עשרת הדיברות" (1956). ב"עשרת הדיברות" יש סצנת חציית הים, שמרשימה מאוד.

דה-מיל גם הופיע בקמע בסרטים אחרים. פרס גלובוס הזהב למפעל חיים נקרא על שמו. הוא זכה בפרס הזה ראשון ב־1952.