ספרות ההיכלות והמרכבה

ספרות ההיכלות והמרכבה היא אוסף חיבורים יהודיים מיסטיים (מיסטיקה = חיפוש חווייתי של קשר ישיר עם האל). חיבורים אלה התפתחו בהדרגה בסוף העת העתיקה ובתקופה האסלאמית המוקדמת, בין המאות השלישית והתשיעית לספירה. הם עובדו ונכתבו מחדש על ידי סופרים יהודיים גם בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת (כ-900, 1500).

המונח היכלות מתייחס להיכלות השמימיים שנראים בחזון, מקום שבו יושב האל על כס מלכותו. הפעילות סביב החזון הזה נקראת לעתים מיסטיקת המרכבה (מרכבה = העגלה או הכס השמימי שמופיע בחזון יחזקאל). ספרות זו מתארת עליות שמיימיות של אדם וחזרתם של מלאכים לארץ. המעבר בין העולם הארצי לשמי מושג בעזרת דיבור מדויק וריטואלים, פעולות אנושיות שמובילות לחוויה דתית.

החיבור אינו אחיד מבחינת תוכן: יש בו פרקטיקות ריטואליות-מאגיות שמבקשות להשיג עזרה של מלאכים, תיאורים של גוף האל ואפשרויות שימוש בשמותיו לשימושים טקסיים, ספקולציות קוסמולוגיות על בריאת העולמות, קטעים של אסטרולוגיה והרכבים פיוטיים וליטורגיים (פיוט = שיר דתי; ליטורגי = שייך לתפילה). ז'אנריות ההיכלות היא מעורבת והיברידית, כלומר היא משלבת סוגים ספרותיים שונים זה לצד זה.

חלק מהטקסטים קשורים ישירות למסורת המרכבה הקלאסית, ולכלל המסורת הרבנית של התקופה. יחד עם זאת, לא כל חומר ההיכלות הוא מיסטיקה טהורה; טכניקות מעשיות ומאגיות תופסות מקום מרכזי ברבים מהקטעים.

קבוצה זו עוסקת במעשה בראשית, בדרך בריאת העולמות, במרכבה ובמלאכים ובהנהגת העולם אחרי הבריאה. דוגמה חשובה היא ברייתא דמעשה בראשית.

חיבורים מאגיים. כאן מדברים רבות על שמות המלאכים ותפקידיהם, על שמות האל ועל שיטות השבעה. מופיעים גם מתכונים לשיקויים ולמרקחות לשימוש מעשי, הן לטובת הקהילה והן לטובת היחיד. דוגמאות בולטות: ספר הרזים, חרבא דמשה והבדלה דרבי עקיבא.

כאן נמצא ספר יצירה בלבד. ספר זה מתאר את הבריאה דרך אותיות האלפבית. ספר יצירה נחשב מאז ימי הביניים לאבן יסוד במיסטיקה היהודית.

הטקסטים קרובים מבחינת צורתם לספרות חז"ל, וממשיכים איתה בשיח ובדמויות. בחז"ל מופיעים איסורים והוראות לגבי דרישה במעשה המרכבה, והאגדה על ארבעה שנכנסו לפרדס משתקפת גם בספרות זו. חוג יורדי המרכבה מופיע עם דמויות מפתח כמו רבי ישמעאל, רבי עקיבא ורבי נחוניה בן הקנה. יורדי המרכבה נטו לשמירה קפדנית של מצוות וטהרה.

טכניקה ספרותית שחוזרת על עצמה היא ייחוס טקסטים לחכמים קדומים. שיטה זו נותנת לגיטימציה לחומר הדרכתי או טקסי שעשוי להיראות בעייתי.

השפעות של ספרות ההיכלות ניכרות מאוחר יותר אצל חוגים חסידיים, אצל מקובלים ואצל משוררים כגון שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי, וכן אצל מקובלים מאוחרים יותר.

הטקסטים נמסרו בשני מסלולים עיקריים: מסורת מזרחית, המשתקפת בחלקים המצויים בגניזת קהיר מהמאות העשירית ואילך, ומסורת אירופית, המוכרת מכתבי יד מימי הביניים (המאות ה-14 עד ה-16). ההבדלים בין המסורות מעידים על מסלולים אזוריים שונים של העברה ועיבוד.

מחקר המודרני השתנה משמעותית עם הפרסום של סינופסיס לספרות ההיכלות ב-1981 בעריכת פטר שפר. מהדורה זו חיברה יחד מספר מכתבי יד מרכזיים והדגישה את טבעה המשתנה והבלתי יציב של המסורת.

אמנם נדרשת הבנה של ההיכלות כקורפוס הטרוגני (קורפוס = אוסף טקסטים), אך גם תשומת לב לפרקטיקות של כתיבה, למסירה החומרית של כתבי היד, ולניתוח הטקסטים בהקשרים חברתיים-היסטוריים ספציפיים.

ספרות ההיכלות והמרכבה היא קבוצה של כתבים יהודיים מיוחדים. מיסטיקה, חיפוש מפגש עם האל. מרכבה, העגלה או הכס שמופיע בחזון של יחזקאל.

החיבורים נוצרו בהדרגה בין המאות השלישית והתשיעית לספירה. הם עברו עריכה גם אחרי כן, עד ימי הביניים (900, 1500).

בספרים אלה מתארים עליות לשמיים וירידות של מלאכים. יש בתוכם גם ריטואלים והמון שמות־מלאכים. חלק מהטקסטים כוללים שירים לתפילה (פיוט = שיר דתי).

יש שלושה סוגים עיקריים:
- קבוצה א' עוסקת בבריאה, במרכבה ובמלאכים. דוגמה חשובה: ברייתא דמעשה בראשית.
- קבוצה ב' היא חיבורים מאגיים. מופיעים שמות מלאכים, נוסחאות ושימושים מעשיים. דוגמאות: ספר הרזים, חרבא דמשה.
- קבוצה ג' היא ספר יצירה. ספר זה מדבר על בריאה באמצעות אותיות האלפבית.

הטקסטים משתמשים בדמויות מחכמי המשנה, כמו רבי עקיבא. חוג "יורדי המרכבה" תיאר חוויות של עלייה לשמים. פעמים רבות מייחסים את הטקסטים לחכמים קדומים כדי לתת להם חשיבות.

הטקסטים נמצאו בשתי מסורות עיקריות: בגניזת קהיר (גניזה = מקום איגוד מסמכים ישנים) ובכתבי‑יד אירופיים מהמאה ה-14 עד ה-16.

בשנת 1981 פורסמה מהדורה חשובה בעריכת פטר שפר. המחקר היום מדגיש שיש להבין את ההיכלות כאוסף מעורב, ולהתחשב בדרך שבה הוכתבו והועברו כתבי היד.