סרקופג הוא ארון קבורה עשוי אבן, חרס או עץ. השם מקורו במילה היוונית σαρκοφάγος (שרקופגוס), שפירושה "אוכל בשר".
סרקופגים שימשו כבר במצרים העתיקה. פרעונים ובני מעמד גבוה הוכנו כמומיות (תהליך של שימור הגופה) והונחו בסרקופגים לעיתים בתוך כמה שכבות של ארונות. אתרים כמו סקארה, עיר הקברים של ממפיס ליד קהיר, סיפקו סרקופגים בני יותר מ-3,000 שנה.
בסביבות ארץ ישראל נמצאו סרקופגים מתקופות שונות. בסוף המאה ה-19 נתגלתה קבוצה גדולה בשכם, שנחשבה לשומרונית מהתקופה הרומית. בשנת 2015 נחשף באשקלון סרקופג רומי, ומאז התגלו שברים וסרקופגים שלמים נוספים, כולל דוגמאות בולטות מוכרות בארכאולוגיה.
במאה ה-19 חזרו סרקופגים להיות נפוצים בארצות הברית, אך בשנות ה-50 הוחלפו לעתים בארונות שטוחים ונוחים יותר לתחזוקה.
חלק גדול מהסרקופגים עשויים מאבן גיר קשה ועוטרו בפסלים ובגילופים. באזורי מגורים יהודיים בתקופת בית המקדש השני יש עיטורים גאומטריים וצמחיים. בסרקופגים הלניסטיים (התקופה שבה השפעה יוונית התפשטה) מופיעות דמויות מהמיתולוגיה היוונית.
יש סרקופגים שנועדו להתאים לקברים מפוארים ויש כאלו צנועים להון־נמוך, כולל קברים תת-קרקעיים. ההיסטוריון הרודוטוס האמין בטעות שאבן מסוימת בסרקופג יכולה לפזר את הגוף שבתוכה.
ארונות קבורה דמויי-אדם חרסיים (אנטרופואידים) התגלו בארץ מימי הברונזה המאוחרת וראשית תקופת הברזל, במאות ה-14 עד ה-10 לפני הספירה. תקופה זו אופיינה בשליטת מצרים בדרום הלבנט ובמוצבים צבאיים.
עיצוב הכיסויים והפרצופים מזכיר את האמנות המצרית, למשל עיניים מעוצבות או הוספת זקן בדומה לאוסיריס (אל מצרי). אפשר לחלק את הארונות לשני סגנונות עיקריים: טבעי וגרוטסקי, וכן לפי צורת הגוף של הארון, גלילית או מחודדת בכתפיים.
בכמה קברים נמצאו מנחות קבורה עשירות שמקורן בקפריסין, במיקנה (יוון), במצרים ובפיניקיה. זה מעיד על אופי קוסמופוליטי, קשרים תרבותיים וסחר עם אזורים רחוקים, ושילוב של רעיונות מצריים ורעיונות מהמזרח הקרוב הקדום.
סרקופג הוא ארון קבורה עשוי אבן, חרס או עץ. השם בא מיוונית ומשמעותו "אוכל בשר".
בערים העתיקות של מצרים קברו פרעונים ובני אצולה בסרקופגים. גילו סרקופגים בני אלפי שנים באתרי קבורה ליד ממפיס.
גם בארץ נמצאו סרקופגים. בסוף המאה ה-19 מצאו סרקופגים בשכם שקשורים לשומרונים (קבוצה דתית). ב-2015 גילו סרקופג רומי באשקלון.
לפני זמן רב אנשים בארצות הברית גם השתמשו בסרקופגים, אבל אחר כך בחרו בארונות שטוחים שקל לתחזק.
הרבה סרקופגים נבנו מאבן גיר וקושטו בעיצובים. בחלקים היו דמויות מהמיתולוגיה היוונית. חלקם שימשו לקברים מפוארים וחלקם לקברים צנועים.
יש ארונות חרס שעוצבו בדמות אדם. אלה נעשו בתקופות קדומות, בערך בין המאה ה-14 למאה ה-10 לפני הספירה. בתקופה זו מצרים שלטה באיזור וזה משפיע על העיצוב.
הכיסויים לעתים כוללים פרצופים עם עיניים מעוצבות ו"זקן" קטן כמו באלים מצריים. בקברים נמצאו גם מטבעות ומתנות מכל מינים, מפיניקיה, קפריסין ויוון. זה מראה שאנשים סחרו והכירו תרבויות רחוקות.
תגובות גולשים