עבדות

עבדות היא בעלות של אדם על אדם אחר. העבד נחשב לרכושו של אדונו, ולא חופשי להחליט על חייו. בדרך כלל העבד חייב לעבוד עבור אדונו, והפירות של עבודתו שייכים לאדון. לעבד יכול להיות שכר זעום או כלום, והוא אינו יכול לבחור מעסיק אחר או להתפטר.

העבדים סבלו מהגבלות קשות. אדוניהם קבעו מה יאכלו, מה ילבשו, היכן יגורו ואיזו עבודה יבצעו. פעמים רבות ננקטה כלפיהם אלימות פיזית או נפשית, ביטול קשרים משפחתיים, או ציון גופני בסימנים. יש דוגמאות קיצוניות של הרג עבדים מטעמי רווח, כמו הטבח בספינת העבדים "זונג" ב-1781, שבו הושלכו למים עבדים כדי לגבות כסף מביטוח.

הצמית (אדם שעבד אדון פיאודלי) שילם מס ובדרך כלל קיבל חלק מתוצרתו. לעומת זאת העבד אינו בעל גופו ולא נהנה מתוצר עבודתו. אפילו צרכיו הבסיסיים ניתנו לו בדרך כלל בידי בעליו, לא בעבודתו שלו.

בקודקסים עתיקים כמו חוקי אור-נמו וחוקי חמורבי נשמרו כללים על עבדים. יש בהם הבחנה בין מעמדות: חופשיים, בני מעמד נמוך, ועבדים. חוקים אלה קבעו ענישה שונה ותנאים שונים לנישואים ולזכויות.

המשפט העברי הבחין בין עבד עברי לעבד כנעני. עבד עברי יכול היה להיות משוחרר אחרי שש שנים ברובן של המקרים, והוא זכאי להתנהגות טובה מצד אדונו. העבד הכנעני נחשב לרכוש ללא גבול זמן, אבל פגיעה חמורה בו עלולה לחייב שחרור.

בתורה יש ציווי הומני יחסית לזמנו: אסור להחזיר עבד בורח לאדונו אם הוא מצא מקלט. כמו כן יש כללים שמגבילים התעללות. לאורך ההיסטוריה נערך פדיון עבדים, רכישת חירותם, שנחשב מצווה.

בזמנים שונים, יהודים נלקחו לעבדות בגלות. רבים נפדו או פדו את עצמם. בספר שמות מסופר על שעבוד בני ישראל במצרים לפני יציאתם משם.

כורש הגדול (אמצע המאה ה-6 לפנה"ס) פרסם את גליל כורש לאחר כיבוש בבל. המסמך נתן זכויות לאוכלוסייה, כולל שחרור עבדים, חופש דת ושוויון אתני. הוא נחשב לאחד המסמכים המוקדמים בזכויות אדם.

ביוון וברומא העבדות הייתה שכיחה. עבדים הגיעו מירושה, קניית שבויי מלחמה, חטיפה, או לידה בבית האדון. הפילוסופים היוונים לא תמיד ראו פסול בעבדות; אריסטו נימק זאת בטיעון מפלה. ברומא עבדים לא היו בעלי זכויות, והם נידונו גם לענישה קשה.

עם זאת, היו לעבדים אפשרויות להשתחרר. עבדים משוחררים לעיתים קרובות הגיעו למעמדות גבוהים. חלק מהגלדיאטורים היו עבדים שפעלו כמאמץ נגד המשטר הרומי, בדוגמת מרד ספרטקוס.

הכנסייה התנגדה רשמית לעבדות, אך לא תמיד דרשה ביטול מלא. בממלכה הפרנקית מספר העבדים ירד מהמאה ה-6 ואילך. חלק מהעבדים הוסבו לאיכרים קשורים לקרקע, שנקראו "מנסוס" או "עבדים מיושבים", והם הפכו למעין צמיתים. כך נוצרו מעמדות של איכרים חופשיים למחצה וקולונים.

בעולם האסלאמי עבדים שימשו בעבודות ביתיות ובצבא. שפחות נקבו הן להעדפה בגלל תפקידים ביתיים. סוחרים מוסלמים הביאו עבדים מאפריקה, וחלק מהם השתלבו בקהילות המקומיות. מוסלמים נגנו על כך שמוסלמים לא ישעבדו מוסלמים, אך המרת דת לא תמיד הביאה לחירות.

הממלוכים הם דוגמה של עבדים שהומשו כחיילים, ואז השתלטו על מצרים והפכו לשליטים. שיטות דומות פעלו גם באימפריה העות'מאנית ובסחר הערבי באפריקה.

האירופאים פיתחו שיטות לשיווק ולקביעת מחירי עבדים. פעמים רבות אפריקאים חטפו בני שבטים אחרים ומכרו אותם לסוחרים אירופאים. בשלב מאוחר יותר הועבר רוב הסחר ליבשת אמריקה, שם נדרשו ידיים לעבודה במטעים ובמכרות.

חברות ביטוח וסוחריי עבדים אף פעלו באופנים פסולים כדי להרוויח, כמו הטלת הרעבה או פציעת עבדים כדי לגבות תביעות ביטוח. בהמשך חוקים ותקנות חיסלו חלק מההתנהגויות הללו.

העבדות באמריקה הביאה לשינויים תרבותיים עמוקים. עבדים מאפריקה פיתחו שפות קריאוליות, מוזיקה וסגנונות ריקוד ייחודיים, כמו הקפואירה בברזיל. מסחר העבדים הטרנס-אטלנטי הוביל להעברת מיליוני בני אדם.

הערכת היקף: הערכות במקורות שונות מדברות על מעל 12.5 מיליון עבדים שהובלו לאמריקה במהלך סחר העבדים הטרנס-אטלנטי. חלק גדול מהם הגיע לברזיל. כ-15% מהעבדים מתו בדרך־הים.

התנועה לביטול החלה בסוף המאה ה-18. קבוצות דתיות כמו הקוויקרים ודמויות בולטות בבריטניה ובארצות הברית הציעו חקיקה נגד הסחר ובעד ביטול העבדות.

בריטניה איפשרה ב-1807 איסור על סחר העבדים, וב-1833 ביטלה את העבדות במושבותיה. בארצות הברית סכסוכים מדיניים הובילו למלחמת האזרחים, וב-1865 נאסרה העבדות בתיקון ה-13 לחוקה.

במקרים מסוימים העבדות בוטלה בהדרגה: איסור סחר, חוקים שניתקו דור העבודה העבד ושחרור הדרגתי עם פיצוי לבעלים. ברזיל ביטלה אחרונה את העבדות ב-1888.

גם כיום קיימות צורות של עבדות. מדד העבדות העולמי לשנת 2016 העריך כ-46 מיליון אנשים במצב עבדות. תחומי ההתמחות העיקריים הם בניין, עבודות בית וסחר מיני. העבדות המודרנית מייצרת מיליארדי דולרים בשנה.

האומות המאוחדות מגדירות סחר בבני אדם כגיוס, העברה או החזקה של בני אדם בכוח, במרמה או באיומים, לצורך ניצולם. פרוטוקול פלרמו של האו"ם (2000) מזכיר במיוחד נשים וילדים.

סחר בילדים כולל גיוס והעברה של ילדים לצורכי ניצול. יוניסף ציינה כ-152 מיליון ילדים בעבודת ילדים. כ-73 מיליון מהם עוסקים בעבודות מסוכנות. הסכמתו של הילד אינה מחליפה הגנה משפטית.

עבודת כפייה מוגדרת כאילו אדם מחויב לעבוד באיום עונש. דוגמה מודרנית היא קוריאה הצפונית, שבה דווח על שליחת עובדים לתנאי עבודה קשים בחו"ל במסגרת סנקציות.

ישראל חוקקה בשנת 2006 חוק נגד סחר בבני אדם שהגדיר עבדות ויצר עבירה של החזקת אדם בתנאי עבדות. העונש על החזקת אדם בתנאי עבדות יכול להגיע עד לשש עשרה שנות מאסר.

נכון ל-2016 הוכרו בישראל כ-47 מקרים של סחר ועבדות. אינדקס העבדות הגלובלי העריך כ-11,600 אנשים המוחזקים בתנאי עבדות בישראל, בעיקר בתעשיית המין וגם בניצול עובדים זרים.

עבדות היא מצב שבו אדם שייך לאדם אחר. זה אומר שאין לו חופש גדול. הוא עובד עבור האדון ורוב הזמן אינו מרוויח.

עבדים לא בוחרים איפה לגור או מה לאכול. לפעמים אדוניהם היו אכזריים והכואבים.

לעבדות היו צורות שונות בתקופות ובמקומות שונים. בתרבויות עתיקות היו חוקים על עבדים. בדתות שונות קבעו כללי יחס מיוחדים.

הסחר הטרנס-אטלנטי לקח מיליוני אנשים מאפריקה לאמריקה. רבים מתו בדרך־הים. רבים הגיעו לברזיל ולעוד אזורים.

עבדים יצרו תרבות חדשה. הם פיתחו שפות, מוזיקה וריקודים מיוחדים.

בסוף המאה ה-18 התחילו קבוצות לצעוק נגד העבדות. בריטניה ואחרים אסרו את סחר העבדים. בארצות הברית העבדות בוטלה אחרי מלחמת האזרחים.

גם היום יש עבדות מודרנית. זו כוללת עבודה בכפייה, עבודות בית וניצול מיני.

הערכות מראות שיש עשרות מיליוני קורבנות של עבדות מודרנית בעולם.

סחר בילדים הוא גיוס והעברה של ילדים לצורכי ניצול. יש כ-152 מיליון ילדים עובדים. כ-73 מיליון מהם עושים עבודות מסוכנות.

בישראל חוקקו חוק נגד סחר בבני אדם ב-2006. החוק מגדיר עבדות ומעניש מי שמחזיק אנשים בתנאי עבדות.