עִברוּת הוא מתן צורה עברית למילה, ובעיקר שינוי שם אדם מלא־לועזי לשם עברי.
העברות החלה כבר בתקופת היישוב והייתה לעתים מעשה סמלי של "שלילת הגלות". ב-1920 אבא שנלר הורה לחברים בקבוצת העלייה שלו לשרוף דרכונים ולעברת שמות; הוא עצמו שם את שם משפחתו ל"חושי". מנהיגים רבים של היישוב עברו את שמותיהם, למשל דוד גְרִין הפך לדוד בן‑גוריון, יצחק שִימשֶלֶביץ' ליצחק בן‑צבי, גולדה מאירסון לגולדה מאיר ושמעון פרסקי לשמעון פרס.
במהלך השנים היו ניסיונות מאורגנים לעברות, כמו המלצות של מנהיגים ופעולות של ועדות. מרדכי נימצביצקי עודד עברות מאורגנת ושינה את שמו לדוגמה ל"נמצא‑בי". בצה"ל הוקמה ועדת שמות עבריים שחילקה את החוברת "בחר לך שם עברי!" כדי לעודד חיילים. בתקופות שונות הומלץ ואף נתבקשו שגרירים, קצינים בכירים ונציגי מדינה לבחור שמות עבריים; פעם נקבע שאלה שייצגו את הצבא בחו"ל יהיו עם שמות עבריים.
במקרים מעשיים אנשים מצאו פתרונות שונים: מי שקיבל הוראה השתמש בשם כפול, שם ישן ושם עברי, או בחר שינוי עדין כדי לשמור על הקשר לשם המקורי. במהלך שנות ה־50 עולים רבים קיבלו שמות עבריים על ידי רשויות הקליטה; לדוגמה פרנץ הופמן קיבל את השם אפרים ובחר אחר כך לשנות את שם משפחתו ל"קישון". סופרים ויוצרים סיפרו על חוויות של בחירה מוגבלת בשם עברי.
בשמות משפחה נהוג להמיר סיומות המזוהות עם עדה (לדוגמה הסיומת "שווילי" בקהילת גאורגיה או "‑סקי" בעולי ברית המועצות) לשמות ישראליים. בחלק מהגלים, כמו עליית שנות ה־90 מרוסיה, עברות היתה נדירה והשמות נשמרו. בגלי עלייה אחרים, ובמיוחד כששם קשה להיגוי, ניתנו לעתים שמות עבריים. כיום יש מגמה של חקירה משפחתית, החזרת שמות מקוריים והבנת מקורם.
בתחילת תחיית העברית נהגו לעתים להעביר שמות דמויות בתרגומים. בתרגום מוקדם לשייקספיר רומיאו ויוליה הפכו ל"רם ויעל" ואותלו ל"איתיאל הכושי". בתרגומים מאוחרים יותר שמרו על שמות המקור כדי להישאר נאמנים יותר לטקסט. סיפור ידוע שבו עברות נשארה הוא "עמי ותמי" (הֶנְזֶל וּגְרֶטֶל).
אנשים השתמשו בשיטות שונות לשמור על קשר בין השם הישן לשם החדש, כגון תרגום משמעות השם, התאמה צלילית או יצירתם של שמות חדשים שנשמעים עבריים.
יישובים נקראו לפעמים על שמות זרים, ולעיתים ניתנה להם עברות עברית. יש דוגמאות של יישובים הקרויים על שמות אישים זרים (כפר טרומן, רמת טראמפ) ולמולן הוועדה הממשלתית נוטה להתנגד לשמות לועזיים. לעתים נעשה ניסיון לעברת שם יישוב כדי להתאים אותו לעברית, למשל טל שחר כעברות של שמו של היינרי מורגנטאו, ו"כוכב יאיר" שנבחר לזכר אברהם שטרן (שטרן בגרמנית פירושו כוכב). יש גם יישובים שנקראו בראשי תיבות כדי להימנע מציון שם לועזי.
עברות היא לשנות שם ל"בשפה עברית". זאת עשו הרבה אנשים בישראל כדי שהשמות יישמעו עבריים.
כבר לפני המדינה אנשים שינו שמות. ב־1920 אבא שנלר אמר לחברים לשרוף דרכונים ולעברת שמות. מנהיגים ידועים שעברו שמות הם דוד בן‑גוריון, יצחק בן‑צבי וגולדה מאיר.
לפעמים המוסדות עודדו או ביקשו לשנות שם. בצה"ל היתה ועדה שחילקה חוברות לעידוד העברות. אנשים לעתים שמרו גם שם ישן וגם שם עברי.
שמות משפחה לעתים שינו לפי עדה. למשל סיומות כמו "‑שווילי" או "‑סקי" הומרו לשמות ישראלים. בגלים מאוחרים אנשים לעתים שמרו על השם המקורי.
בתרגומים ישנים לעברית לעתים גם דמויות קיבלו שמות עבריים. למשל "עמי ותמי" זה העברה של "הנזל וגרטל".
חלק בחרו שם שדומה לשם הישן. אחרים תרגמו את משמעות השם לעברית.
ישנם ישובים שנקראו על שמות זרים. לפעמים נותנים להם שם עברי מתאים, או קוראים להם בראשי תיבות.
תגובות גולשים