עוזי גל

עוזיאל (עוזי) גל (1923, 2002) היה מפתח כלי נשק ישראלי, המוכר בעיקר כמפתח תת־המקלע "עוזי".


נולד בגרמניה בשם גוטהארד גלאס, בילה חלק מילדותו במינכן. הוריו היו אריך (לימים ערי) ומילֶה. אחרי עליית הנאצים, נשלח לעלייה לאנגליה עם תלמידי בית הספר שלו, וב־1936 עלה לארץ והצטרף לאביו בקיבוץ יגור.

כבר כנער הוא אהב לבנות מכשירים. בגיל 15 פיתח קשת שיכולה לירות חיצים במהירות, בקירוב אוטומטית. ב־1942 הצטרף לפלמ"ח, יחידה לוחמת יהודית לפני קום המדינה, ועבד רבות עם כלי נשק ובחריטת חלקים.

ב־1943 נתפס על ידי הבריטים כשעלייו חלקי נשק ונשלח לכלא עכו. שוחרר בחנינה ב־1946 וחזר ליגור כדי להמשיך בפיתוח כלי נשק. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות באזור שפרעם ותרשיחא.

בקיץ 1949, כסגן בקורס קצינים, רשם אחר־כך תיאור של תת־מקלע בת כ־30 עמודים. עבודתו הוסבה לפרויקט פיתוח במדור הנשק בצה"ל, וסימנו אותו כק־12. גל עבר לתעשייה הצבאית (תע"ש) וב־1953 השלים את פיתוח ה"עוזי". הצבא בחר ב"עוזי" גם בגלל עלותו הנמוכה יחסית.

העוזי הוצג במצעד יום העצמאות ב־1955 ונכנס לשימוש בחטיבת הצנחנים. הנשק שימש בהצלחה במבצע קדש. השם "עוזי" ניתן לכלי על שמו של עוזי גל, למרות שהתנגד בתחילה.

על פיתוחו קיבל גל צל"ש מהרמטכ"ל ב־1955 ופרס ביטחון ישראל ב־1958, בהענקת דוד בן־גוריון; הוא היה המקבל הראשון של הפרס הזה.

בהמשך המשיך לתכנן נשקים קלים. הוא היה מעורב באפיון רובה סער שנקרא על שמו "גל", אך הפרויקט לא התקדם מעבר לאבות־טיפוס, בין השאר בגלל קידום גרסאות אחרות.

בשנת 1976 עבר עם משפחתו לפילדלפיה כדי שטיפול רפואי לבתו תמר יהיה נגיש. שם התאים את העוזי לשוק האמריקאי. ב־1995 פיתח את הרוגר MP9, תת־מקלע שהיה מעין גרסה משופרת של העוזי, אך הוא לא הצליח מסחרית. עבד על אקדח חדש עד יומו האחרון.

עוזיאל גל נפטר בפילדלפיה ממחלת הסרטן. נקבר בקיבוץ יגור ליד אשתו אהובה ובתו תמר. הותיר את בנו עדו, ואח למחצה, מיכאל גל.

עוזיאל "עוזי" גל (1923, 2002) פיתח את התת־מקלע "עוזי". תת־מקלע הוא נשק קצר וירייה מהירה.


נולד בגרמניה ושם משפחתו היה גלאס. כשהנאצים עלו לשלטון, הלך ללמוד באנגליה. ב־1936 עלה לארץ והתגורר בקיבוץ יגור.

כשהיה נער בנה קשת ירייה מהירה. ב־1942 הצטרף לפלמ"ח, יחידת לוחמים. ב־1943 נתפס על ידי הבריטים ונכלא בעכו. שוחרר ב־1946 וחזר לעבוד על כלי נשק.

ב־1949 כתב תוכנית לתת־מקלע. ב־1953 השלים את פיתוח ה"עוזי". ב־1955 הוצג הנשק במצעד וצה"ל השתמש בו במבצע קדש. קראו לכלי על שמו, למרות שלא רצה בתחילה.

ב־1955 קיבל צל"ש מהרמטכ"ל. ב־1958 קיבל פרס ביטחון ישראל.

ב־1976 עבר לפילדלפיה כדי שטיפול רפואי לבתו יהיה זמין. שם עבד על התאמות לעוזי בארצות הברית. ב־1995 פיתח את הרוגר MP9, שלא הצליח מסחרית. עבד עד יומו האחרון.

נפטר בפילדלפיה ממחלה, ונקבר בקיבוץ יגור.