עורק

עוֹרֵק הוא כלי דם שמוביל דם מהלב אל איברי הגוף. במחזור הדם הסיסטמי (הגדול) נשא הדם בעורקים הוא בדרך כלל עשיר בחמצן. יוצאים מהכלל עורקי הריאה במחזור הריאתי, הם נושאים דם עני בחמצן אל הריאה. בעובר קיימים גם עורקי טבור שמובילים דם מהעובר אל האם.

ראשית העץ העורקי במחזור הסיסטמי היא אבי העורקים, העורק הגדול שיוצא מהחדר השמאלי. במחזור הריאתי זהו עורק הריאה היוצא מן החדר הימני. ככל שעורקים מתפצלים הם נעשים קטנים יותר עד לעורקיקים ולנימים.

קוטר הנהור של עורק ממוצע הוא כ‑4 מ"מ ועובי דופנו כ‑1 מ"מ. קוטר הנהור של אבי העורקים הוא כ‑25 מ"מ ועובי דופנו כ‑2 מ"מ.

דופן העורק מורכבת משלוש גלימות (שכבות): הגלימה הפנימית, הגלימה האמצעית והגלימה החיצונית. הגלימה הפנימית כוללת שכבת תאי אנדותל, שכבה של תאים שמצפה את פנים העורק, ומתחתיה רקמת חיבור דקה. הגלימה האמצעית מכילה שריר חלק ורקמה אלסטית (סיבים אלסטיים). ברקמה זו ככל שהעורק גדול יותר יש יותר אלסטין. הגלימה החיצונית היא רקמת חיבור עם סיבי קולגן ואלסטין, והיא מחוברת לרקמת המשתית של האיבר הסמוך.

עורקים מתחלקים לפי גודלם ואופי דפנם:
- עורקים גדולים (אלסטיים), שכבה אלסטית עבה. ההתרחבות שלהם בזמן הסיסטולה (התכווצות הלב) מקבלת אליה את הדם, וההחזרה בדיאסטולה (הרפיית הלב) דוחפת אותו הלאה. כך נשמר לחץ דם יציב בין פעימות.
- עורקים בינוניים (שריריים), דופן עם שריר חלק מעגלי. כיווץ והרפיה של שריר זה מווסתים את זרימת הדם לאיברים לפי הצורך, למשל בזמן פעילות.
- עורקים קטנים ועורקיקים, כלי דם צרים עם דופן שרירית יחסית עבה. הטונוס (מצב המתיחה) של השריר קובע את מילוי הנימים ואת לחץ הדם הכללי. בדרך כלל לעורקים אלה אין שם.

בעורקים הגדולים הדופן מקבלת אספקת דם דרך צינורות קטנים הנכנסים לגלימה החיצונית ולחלק החיצוני של הגלימה האמצעית. הגלימה הפנימית ודופן העורקים הקטנים מקבלים חמצן וחומרי בניין מהדם שבתוך הנהור.

כלי הדם בעובר מתפתחים מתאים מזודרמליים (תאי אב מהשכבה המזודרמלית). תאים אלה יוצרים מקלעת כלי דם ראשונית ממנה מתעצב אבי העורקים והווריד הקרדינלי. לאחר מכן מתבצע עיצוב מחדש של כלי הדם, הכולל בנייה והרס, עד לקבלת המבנה הסופי.

בעיקרון העורקים נושאים דם עשיר בחמצן מהלב אל הרקמות. עורקי הריאה שונים בכך שהם נושאים דם עני בחמצן כדי להוביל אותו לריאה לשחלוף גזים. צבע הדם העשיר בחמצן הוא סמוק יותר, ולכן בעיבודים גרפיים העורקים מסומנים באדום.

הזרימה בעורקים בדרך כלל היא שכבתית (למינרית). היא מפעילה לחץ על דופנות העורקים. לאורך פעימת לב הערך משתנה: בזמן התכווצות החדרים (סיסטולה) לחץ הדם מגיע לשיאו והעורקים האלסטיים נמתחים. זהו הלחץ הסיסטולי. בזמן הרפיית החדרים (דיאסטולה) העורקים חוזרים לצורתם ודוחפים דם קדימה, והלחץ יורד לערך הדיאסטולי.

עם הסתעפות העורקים וירידה בקוטר הלחץ יורד, במיוחד במעבר מעורקים בינוניים לעורקים קטנים ולעורקיקים. גם מהירות הזרימה יורדת למרות הקטנת הקוטר, כי סך כל שטח החתך של כלי הדם הקטנים גדול יותר.

התנועה הפועמת של הדם בעורקים מאפשרת מישוש דופק במקומות שונים בגוף. בעורקים מרוחקים הדופק מתחלש ולעתים אינו מורגש אם הלחץ הסיסטולי נמוך מאוד.

עוֹרֵק הוא צינור שמוביל דם מהלב אל שאר הגוף. בעורקים הולך בדרך כלל דם עם הרבה חמצן. יש יוצאים מן הכלל, עורקי הריאה שמובילים דם לעניים בחמצן כדי לשאוף בו חמצן מהריאות.

העורקים מתחילים מאבי העורקים, הצינור הגדול שיוצא מהלב. יש גם עורק הריאה שיוצא מהצד הימני של הלב. העורקים מתחלקים לעורקים קטנים יותר עד לנימים.

לעורק יש שלוש שכבות:
- גלימה פנימית: שכבת תאים שנקראת אנדותל (שכבה של תאים שמצפה את הפנים).
- גלימה אמצעית: שריר חלק וסיבים אלסטיים, כלומר חלק גמיש שמאפשר להתרחב.
- גלימה חיצונית: רקמה קשה יותר עם סיבים בשם קולגן.

עורקים גדולים מתרחבים כשהלב דוחף דם. הם שומרים על לחץ הדם. עורקים בינוניים יכולים להתכווץ כדי לשלוח יותר דם לאיברים שצריך. עורקיקים קטנים מחליטים כמה דם יגיע לנימים.

קוטר עורק ממוצע הוא כ‑4 מ"מ. אבי העורקים גדול בהרבה, כ‑25 מ"מ.

בעובר כלי הדם נוצרים מתאים מיוחדים שמסודרים לרשת. מהרשת הזו יוצאים הצינורות הראשונים והם משתנים עד שמתקבל מערכת הדם.

כשהלב נלחץ דם החוצה, הלחץ עולה (סיסטולה) והעורקים נמתחים. כשהלב נרגע הלחץ יורד (דיאסטולה) והעורקים דוחפים את הדם קדימה. אפשר להרגיש את הדופק בעורקים כשלוחצים נגד רקמה או עצם.