עלייה לארץ ישראל

עלייה לארץ ישראל היא המושג היהודי-ציוני להגירה של יהודים אל ארץ ישראל. המילה משקפת את החשיבות ההיסטורית והרוחנית של הארץ במסורת היהודית. הפעולה ההפוכה, יציאה מהארץ, נקראת ירידה. ביקור זמני למטרות דת נקרא עלייה לרגל; גם דתות אחרות משתמשות במונח זה לציון עלייה של צליינים.

המושג מופיע כבר בתנ"ך: בני יעקב ש"עלו" מקבר אבותיהם, ואברהם ש"ירד" למצרים ו"עלה" שוב. גם נביאים ומשנות השתמשו במונח כדי לציין חזרה לארץ. "שיבת ציון" מתארת חזרת יהודים מארץ הגלות, למשל אחרי חורבן בית ראשון, וכשהוראת כורש בשנת 538 לפנה"ס אפשרה את חזרתם. בתפיסה המסורתית ארץ ישראל נחשבה ל"גבוהה מכל הארצות" מבחינה רוחנית.

התנועה הציונית ראתה בעלייה יעד מרכזי. מנהיגים כמו בנימין זאב הרצל שקלו את העלייה כחלק מהפתרון הלאומי.

ממאה ה-18 וה-19 חלה התחדשות ביישוב היהודי בארץ. עליות הגיעו ממרחבים שונים, בעיקר לאזור ירושלים ויפו. החיים תחת השלטון העות'מאני היו קשים: תחלואה, עוני ועוינות רשויות. רבים עלו בגלל מצוקות בגולה, עוני, אפליה וגיוס כפוי.

חלק מהעולים והקהילות ניסחו כללים ומדריכים על מתי לנסוע וכיצד להתארגן. למשל, מחברים המליצו על עונות מסוימות כדי להימנע ממחלות וממזג אוויר קיצוני.

עליית החסידים (מאה ה-18) כללה קבוצות וחלקן שיישבו בגליל, וביניהן שיירה גדולה ב-1777. עליית תלמידי הגר"א כללה מאות עולים מליטא בתחילת המאה ה-19. עליית "אעלה בתמר" הייתה עלייה של יהודי תימן בשנים 1881, 1882, שקיבלה את שמה מפסוק בספר שיר השירים.

בסוף המאה ה-19 התחזקה ההגירה היהודית בגלל משברים באירופה ואנטישמיות. זרמים רבים הגיעו לאמריקה, אך חלק מהם בחר לעלות לארץ מתוך גישה לאומית או רצון לחיי עבודה. מחלקים את העליות ההמוניות מאז סופם של המאה ה-19 לחמש עליות עיקריות. בין 1881 ועד הכרזת המדינה גדלה האוכלוסייה היהודית מ~80,000 ל~650,000 נפש.

אחרי 1948 הגיעו גליי עלייה גדולים: ניצולי שואה מאירופה ויהודים מעמי ערב. תוך 18 חודשים אוכלוסיית המדינה הוכפלה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. עולים הביאו מנהגים ותרבויות מגוונות, וזה שינה את החברה הישראלית.

בשנת 1950 חוקק חוק השבות. חוק השבות נותן ליהודי המבקש להתיישב בישראל את הזכות לעלות ולקבל תעודת עולה ואזרחות, עם חריגים למקרים של סכנה לביטחון או עבר פלילי.

מדינות היעד והמשאבים השפיעו על סדרי העדיפויות של סמכויות הקליטה. לעתים נקבעו העדפות בין קבוצות עולים ממדינות שונות, כפי שהוחלט לגבי העדפת עולי עיראק על פני עולי רומניה בעיקבות מגבלות קליטה.

מדיניות העלייה התנגדה לעתים בין שתי מטרות עיקריות: הצלת נפשות בגולה וחיזוק המדינה באמצעות קליטה טובה. חלק מהעולים היו גם נטל כלכלי על המדינה הצעירה, קשישים, חולים ונכים, אך ילדיהם יכלו לתרום בעתיד.

ב-1950 הוקם גוף בשם "המוסד לתיאום" ביוזמת ראשי ממשלה וכמה שותפים. המוסד קבע ממונים על מדינות ועליו לשלוח רופאים ובודקים כדי לתאם עלייה ולשמור על סדר.

המדינה נאלצה לסלקט ולעיתים להעדיף עולי מדינות שנחשבו בסכנה גדולה יותר. לחוסר משאבים היו השלכות על מי שאפשר להביא ועל מתי. כך נעצרה הבאת עולים מרומניה בזמן שהעדיפו להביא עולי עיראק.

בתרבות הישראלית יש שירים וסיפורים על העלייה. למשל שירו של נתן אלתרמן המתאר עולל ממרוקו שמנסה להסתיר מום כדי לעבור סלקציה.

קליטת עולים היא מטרה מרכזית של המדינה. עלייה מוצלחת תורמת לכלכלה, למדע ולתרבות. דוגמה בולטת היא המיליון שעלו משבר ברית המועצות בשנות ה-90; הם הגבירו את כוח האדם המיומן בישראל. יחד עם זאת קליטה מוצלחת דורשת פתרונות לחינוך, דיור ותעסוקה. מאז שנות ה-90 התגלו גם ניסיונות לרכוש אזרחות במרמה, והמדינה נאלצת להתמודד עם זיופים ונישואים פיקטיביים.

עלייה היא כשהיהודים עוברים לגור בארץ ישראל. ירידה היא לצאת מהארץ. עלייה לרגל היא ביקור דתי לזמן קצר.

המילה עלייה נמצאת בתנ"ך. יהודים חזרו לארץ אחרי גלות. זה נקרא שיבת ציון (שיבת ציון = חזרת היהודים לארץ). אחרי שהמלך כורש התיר ב-538 לפני הספירה, הרבה חזרו.

במאה ה-18 וה-19 עלו יהודים לארץ מימין ומשמאל. החיים היו קשים אז. אנשים עלו בגלל עוני ופחד. חלקים מהעולים הגיעו לירושלים וליפו.

עליית החסידים הגיעה ב-1700s. עליית תלמידי הגר"א הגיעה מליטא בתחילת המאה ה-19. עליית "אעלה בתמר" הייתה עליית יהודי תימן ב-1881, 1882.

מסוף המאה ה-19 עד 1948 עלו לארץ אנשים רבים. בשנת 1948 היו כבר כ-650,000 יהודים בארץ.

אחרי הכרזת המדינה באו עוד עליות גדולות. הגיעו ניצולי השואה (שואה = תקופה קשה שבה יהודים סבלו) ויהודים ממדינות ערב. בתוך שנה וחצי האוכלוסייה הוכפלה מ-650 אלף ל-1.3 מיליון.

ב-1950 נחקק חוק השבות. חוק השבות אומר שליהודי שרוצה לבוא לישראל יש זכות להתיישב ולקבל אזרחות. יש חריגים למי שעלול לסכן אחרים.

לפעמים המדינה בחנה מי יעלה קודם. זה קרה כשהיו הרבה מבקשי עלייה ואין מספיק מקום.

יש שירים על עלייה. אחד מהם מתאר עולה ממרוקו שמנסה לעבור בדיקה.

עלייה עזרה למדינה לגדול. עולים הביאו מקצועות ותרבות אחרת. בשנות ה-90 הגיעו המון יהודים מברית המועצות. הם עזרו למדינה במקצועות כמו מדע וטכנולוגיה.

המון אנשים עוזרים לעולים להרגיש בבית. קליטה טובה עוזרת לעולים להשתלב ולתרום למדינה.