עליית ישעיהו

'עליית ישעיהו' הוא ספר חיצוני המיוחס לנביא ישעיהו. "ספר חיצוני" פירושו שלא נשקל כחלק מהתנ"ך. הספר מחולק לשלושה חלקים ונוהג בסך הכל כעשרה פרקים.

הגרסה השלמה נשמרה בשפת הגֶעז (אתיופית עתיקה). קיימים ארבעה כתבי יד עיקריים מהמאה ה־14 עד המאה ה־18. בעבר היה גם כתב יד בלטינית שנודע בהדפס משנת 1522, אך כתב היד המקורי אבד.

החלק הראשון מציג צוואה של חזקיהו, את הניסיון של ישעיהו לנבא את העתיד, ואת סכסוכו עם מנשה. לפי הסיפור, מנשה מושפע מכוחות רעים ונמצא שונה מדעות אביו. ישעיהו בורח לבית לחם ואז למדבר, נתפס ושם הוא מואשם שניבא חורבן ועל כן נגזר מותו. בסיפור משולבים גם קטעים כמו סיפור מיכיהו בן ימלה, והחלק מסתיים בהוצאתו להורג של ישעיהו.

חוקרים סבורים שחלק זה נכתב במקור בעברית או ארמית, והוא החלק העתיק ביותר של הספר. יש לו מקבילות במסורת התלמודית שאומרת שמנשה הרג את ישעיהו. כמה חוקרים, כמו דוד פלוסר, רואים דמיון בין האשמות נגד ישעיהו בספר לבין האשמות נגד כת ים המלח, וטענות אלה חיזקו את ההשערה שהחלק נוצר בהקשר קהילתי מסוים. יש גם חוקרים שמפקפקים בזיהוי הזה.

החלק השני מוצג כנבואה של ישעיהו ומכיל התייחסויות היסטוריות. על בסיס אזכורים בו, החוקרים מתארכים אותו לזמן אחרי 68 לספירה, כלומר אחרי מותו של הקיסר נירון, שכן מופיעה אמונה שנירון ישוב כצורת שלטון רעה.

בחלק השלישי יש חזון עליית שמים: בשנה ה־20 לחזקיהו, ישעיהו עולה דרך שבעה רכִיעים (רמות שמיים) ורואה את האל ואת רוח הקודש. בחזון הוא משתלב בעבודת השמים ושמיעת צווי האל. הוא שומע שהאל ממנה את ישו לרדת לעולם, ורואה את ירידת ישו דרך השמים, את לידתו, חלקים מחייו, מותו ותחייתו, ואז את עלייתו חזרה לשמים.

החלק השלישי נכתב במקור ביוונית. החוקרים רואים בו יסודות נוצריים חזקים יותר מהחלקים האחרים.

הספר נערך כנראה ברומא, בתקופת נירון, על ידי יהודי נוצרי ביוונית. הוא תורגם לגעז ולשפות נוספות, כולל לטינית וסלאבית. התרגום לגעז נעשה ככל הנראה בין המאה ה־4 למאה ה־6. ההשוואה בין הגרסאות מצביעה שהתרגום לגעז יחסית נאמן למקור ופולט גם את טעויות היוונית. הספר הודפס לראשונה בשנת 1819 על סמך כתב יד מהספרייה הבודליינית, ואחר כך יצאו מהדורות מדעיות נוספות במאות ה־19 וה־20.

'עליית ישעיהו' הוא ספר ישן שמיוחס לנביא ישעיהו. "נביא" = אדם שאמר שהאדם מקבל מסר מאלוהים. הספר מחולק לשלושה חלקים.

הספר נשמר בשלמותו בשפה בשם גערז (גֶעז). זו שפה עתיקה של אתיופיה. יש ארבעה כתבי יד חשובים מהמאות ה־14 עד ה־18. פעם היה גם כתב יד בלטינית, אבל הוא אבד.

בחלק הראשון יש סיפור על חזקיהו ועל ישעיהו. ישעיהו בורח כי אנשים לא מסכימים איתו. בסוף הוא נתפס ומוצא להורג על ידי מלך בשם מנשה. בסיפור מופיע גם אדם בשם מיכיהו בן ימלה.

בחלק זה יש נבואה שנכתבה אחרי מותו של הקיסר נירון, בסביבות שנת 68 לספירה. הספר מדבר על אמונה שנירון ישוב כשליט רע. "אנטיכריסט" פירושו שליט רע מאוד לפי האמונה הזאת.

בחלק השלישי יש חזון שבו ישעיהו עולה אל השמיים. הוא עובר דרך שבע רמות שמיים ורואה את האל. הוא שומע שהאל שולח את ישו לרדת לעולם. החזון כולל לידת ישו, חלקים מחייו, מותו ותחייתו, ואז את עלייתו לחזרה לשמיים.

כנראה איש יהודי-נוצרי ערך את הספר ברומא ביוונית. אחר כך תרגמו אותו לגֶעז ולשפות אחרות. התרגום לגֶעז נעשה בין המאה ה־4 למאה ה־6. הספר הודפס לראשונה בשנת 1819.