עמוס

עמוס הוא דמות מקראית ונביא שחי במחצית הראשונה של המאה ה־8 לפני הספירה.
הוא פעל בעיקר בממלכת ישראל בימי ירבעם השני ועוזיהו מלך יהודה. כרונולוגית עמוס נחשב לנביא הראשון בין נביאי הספר, אף שספרו מופיע שלישי בתרי עשר.
עמוס ביקר בחומרה את חוסר הצדק החברתי: תקופת פעילותו אופיינה בשגשוג כלכלי לצד פערים גדולים. עשירים נהנו ממותרות, ואיכרים רבים שקעו בחובות, נאנסו למכור רכוש ולעיתים גם להיעבד.
חז"ל אמרו ששמו של עמוס קשור למגמגום שלו.

בפסוק הפותח נקרא עמוס "נוקד", מילה שמציינת מומחה בגידול צאן או בהכלאת זני כבשים לצמר משובח. יש גם אזכור של "בוקר" כמי שעוסק בגידול בקר, והמילים הללו מראות שהוא בא מרקע חקלאי.
תקוע מזוהה עם תל תקוע, כ־10 ק"מ דרום־מזרח לבית לחם, ושם נולדו המסורות על מקום מגוריו.

עמוס נחשב בעיני חוקרים לנביא הכתב הראשון: ספרו כולל בעיקר נבואות שנכתבו ופנו לכל העם ולגויים. ייתכן שקיימו כתבים נבואיים מוקדמים אחרים שנאבדו.
השינוי הזה משקף, לדעת החוקרים, התרחבות הכתיבה והקריאה בישראל במאה ה־8 לפנה"ס. במסורת חז"ל יש ויכוח על מי קדום, חלקן רואות בהושע הקודם לעמוס.

ספר עמוס מזכיר רעידת אדמה שקרתה לפני כ־2,800 שנים. עדויות ארכאולוגיות מרובות תומכות בכך, וב־2021 העלו חוקרים שממצאים מסוימים מעידים שרעידת האדמה פגעה גם בירושלים.

הספר נפתח בנבואות זעם נגד ממלכות שכנות, וביסודן דפוס חוזר: הצגת החטא, ואז נבואה על עונש.
אחרי הנבואות לעמים מגיעה תוכחה חריפה כלפי ישראל עצמה. עמוס מתאר השחתה מוסרית, ניצול, ועיוותים חברתיים;
הוא מדגיש שהאל אינו מעוניין בטקסים ובקורבנות אם אינם מלוּוים במשפט וצדק.
עמוס גם מזהיר כי ישראל, העם הנבחר, תיענש בחומרה על חריגותיה.
דמות בשם אמציה, כהן בית־אל, האשים את עמוס בבגידה ודחה את נבואתו, אך עמוס עמד על משנתו.

עמוס מתאר ארבעה מראות מרכזיים: ארבה, אש, אנך (מדידה בעזרת אנך, פלס), וסל פרי הקיץ (כלוב הקיץ).
כל מראה מקושר לעונה ושולח מסר על גורל ישראל. המראה של סל הקיץ, סל עמוס וגדוש, משחק על המילים קיץ/קץ ומשמעותו סיום וחורבן שומרון.
הנבואה מתארת חורבן עתידי, הפיכת מקומות פולחן לקינות ותמונות של הרס שנועדו להבהיר את חומרת הדין.

מסורת יהודית ונוצרית מציינת קבר ליד תקוע כמקום קבורתו של עמוס. בתקופות מוקדמות הוקמה שם כנסייה שנחרבה.
מסורת נוספת מצביעה על מערה בכניסה המערבית לתקוע כמקום קברו, ולעיתים מייחסים לה גם את קבר ישעיהו.
קברי עמוס וישעיהו הם היחידים ביהודה שמיוחסים לדמויות מהתקופה של בית ראשון במסורת המקומית.

עמוס היה נביא מהמקרא. נביא הוא אדם שמדבר בשם אלוהים.
הוא חי לפני כ־2,800 שנים, בימי שני מלכים: ירבעם השני בממלכת ישראל, ועוזיהו ביהודה.
עמוס היה אדם מעולם החקלאות. כתוב שהוא טיפל בצאן ובבקר. הוא בא מתוקוע, מקום ליד בית לחם.
בעית התקופה הייתה פער גדול בין עשירים לעניים. עמוס כעס על זה ודבר נגד עוול וחוסר צדק.
הוא קרא לצדק והסביר שאלוהים אינו רוצה רק טקסים, אלא גם התנהגות טובה כלפי אחרים.

עמוס ראה ארבע מראות: ארבה (חרקים שאוכלים יבולים), אש, מדידה בעזרת אנך (כלי למדידה), וסל פירות קיץ.
הסל סימל קץ ומסמל חורבן למדינה ולשומרון.

יש מסורת שקברו נמצא ליד תקוע. במקום היה כנסייה ישנה שהתרוקנה ונחרבה.
יש גם מסורת למערה אחרת שיכולה להיות הקבר. אלה מסורות עתיקות על מקום קבורתו.