עמיר פרץ

עמיר ארמונד פרץ (נולד ב-9 במרץ 1952) הוא פוליטיקאי ישראלי שכיהן בתפקידים מרכזיים במדינה. היה יושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית, יו"ר מפלגת העבודה, סגן ראש הממשלה, שר הביטחון, השר להגנת הסביבה ושר הכלכלה והתעשייה. כיהן גם חבר כנסת, יו"ר ההסתדרות וראש מועצת שדרות.

נולד במרוקו בשם ארמונד פרץ. המשפחה עלתה לישראל ב-1956 ושכנה במעברות עד שעברה לשדרות. פרץ למד בבית הספר בשדרות והתגייס לחיל החימוש ב-1970. שירת כקצין בחטיבת הצנחנים והגיע לדרגת סרן. ב-1974 נפצע קשה בעת סיוע בטירונות, אושפז ועבר שיקום של כשנתיים. לאחר השיקום הקים משק וניהל גידולי פרחים ושום.

ב-1983 נבחר לראש מועצת שדרות מטעם המערך. כהונתו התמקדה בחינוך ובקשר עם הקיבוצים המקומיים.

ב-1988 נכנס פרץ לכנסת מטעם מפלגת העבודה. שימש בוועדת הכספים ובוועדת החוץ והביטחון, והוצג כחבר באגף השמאלי-חברתי של המפלגה. בכנסת ה-13 הוביל ועדות בנושא עבודה וביטוח בריאות ויזם חוקים לפיצוי נפגעים.

ב-1993 התמודד על תפקיד מזכ"ל ההסתדרות והפסיד. ב-1994 הקים סיעה בתוך ההסתדרות וב-1995 הפך ליושב ראש הארגון. כיהן בתקופה קשה כלכלית, נאלץ לבצע צמצומים ולמכור נכסים. ב-1997 נבחר לראשות ההסתדרות והודיע על ויתור על קבלת משכורת. במהלך כהונתו התמודד מול רפורמות כלכליות שהביאו לפגיעה בקרנות ההסתדרות.

ב-1999 פרש מהעבודה והקים את מפלגת "עם אחד". המפלגה קיבלה מספר מנדטים בכנסת והתקיימה עד לאיחוד חזרה עם מפלגת העבודה ב-2005.

ב-2005 ניצח בבחירות לראשות העבודה. הוביל קו חברתי והדגיש הגדלת שכר המינימום. לאחר הבחירות נכנסה העבודה לקואליציה והוענקו לו תיקים מרכזיים, ביניהם סגן ראש הממשלה ושר הביטחון.

כשר הביטחון המשיך מדיניות של פעולה נגד ארגוני טרור, אך גם קידם סיוע הומניטרי ושיפור כניסת פועלים פלסטינים. בזמן כהונתו התרחשו שני מקרים משמעותיים: חטיפת גלעד שליט ומלחמת לבנון השנייה ב-2006. פרץ תמך בפעולות צבאיות כדי לפגוע בארגונים שחטפו חיילים.

ועדת וינוגרד בחנה את הלחימה וקבעה כי היו כשלים בתכנון ובידע מקצועי של השר. עם זאת, הועדה ציינה גם תובנות חיוביות של פרץ בתקופה מסוימת. בתקופתו הוחלט על פיתוח מערכות הגנה לעורף, ובהן כיפת ברזל, מערכת שמטרתה ליירט רקטות ותותחים.

לאחר לחצים פוליטיים וירידה בתמיכה, פרץ הפסיד בפריימריז לראשות העבודה והתפטר מתפקיד שר הביטחון ב-2007.

חזר לכנסת והשתתף בוועדות ביטחון וחברה. ייסד יחד עם כמה חברים סיעה פנימית שנקראה "מורדים" שהתנגדה למדיניות הממשלה. ב-2012 הצטרף ל"התנועה" של ציפי לבני ונבחר לכנסת שוב.

כהונה במשרד הסביבה כללה קידום חוק להקטנת שימוש בשקיות פלסטיק, העתקת מכל האמוניה מחיפה לנגב ופרויקטים סביבתיים במגזרים שונים. בשנת 2014 התפטר מהממשלה מסיבות מדיניות.

שב למפלגת העבודה, ניהל מסע שנקרא "אפיקים" לחיבור בין מגזרים. התמודד שוב על ראשות המפלגה ושוב הפסיד בסיבוב השני.

לקראת בחירות מאוחרות יותר ניצח בבחירות הפנימיות והנהיג את רשימת העבודה-גשר. בבחירות קיבלה הרשימה מספר מנדטים מוגבל. בתקופה זו הציג קו מדיני נוקשה בעזה ותמיכה במבצע צבאי להפלת חמאס, תוך חזרה של הרשות הפלסטינית.

בממשלת 2020 מונה לשר הכלכלה והתעשייה. קידם צעדים להגנת התעשייה המקומית והמלצות על הטלת היטלים. יזם רפורמות שמטרתן לפשט בדיקות מוצרי יבוא ולחסוך הוצאות למשק.

לאחר פרישה מהכנסת נבחר ליו"ר דירקטוריון התעשייה האווירית. מועמדותו הותקפה על רקע חוסר ניסיון עסקי וקשרים פוליטיים. בסוף נובמבר 2024 סיים את כהונתו בתפקיד זה.

זכה לתמיכה ולביקורת בתקופות שונות. הוטחו בו ביקורות על כישורי שפה ועל ההתאמה לתפקידים צבאיים. מצד שני, זכו החלטותיו לקידום כיפת ברזל לשבחים כשהמערכת הראתה הישגים בשדה הקרב בהגנה על אוכלוסייה אזרחית.

גר בשדרות, נשוי לאחלמה ואב לארבעה. ב-2017 חלה בסרטן והחלים. יש לו מספר אחים; אחותו פלורה כיהנה כראש מועצת מצפה רמון.

עמיר פרץ נולד במרוקו ב-1952 ועלה לישראל כילד. גדל בשדרות ולמד שם. הצטרף לצבא ושירת כקצין. ב-1974 נפצע קשה ועבר שיקום ארוך. אחרי ההחלמה עבד בחקלאות.

ב-1983 נבחר לראש המועצה בשדרות. שם שיפר את החינוך ויחסי הישובים בסביבה.

היה חבר כנסת וכיהן בתפקידים רבים. הוא הוביל את ההסתדרות, שהיא ארגון העובדים הגדול בישראל. הקים גם את מפלגת "עם אחד" ואז חזר למפלגת העבודה.

היה שר הביטחון. שר הביטחון הוא השר שאחראי על הצבא וההגנה. בזמן תפקידו היו לחצים וביטחון קשה, כמו חטיפות ומלחמה בלבנון ב-2006. ועדות בדקו מה היה טוב ומה לא.

פרץ תמך בפיתוח כיפת ברזל. כיפת ברזל היא מערכת שמנסה ליירט רקטות ולמנוע פגיעה באזרחים.

שימש גם כשר להגנת הסביבה. קידם סגירת מכל האמוניה בחיפה ושיפור סביבתי. מאוחר יותר היה שר הכלכלה והתעשייה וקידם צעדים לתמיכה בתעשייה.

לאחר זמן בפוליטיקה פרש וחזר לנהל תפקידים ציבוריים ותעשייתיים. בסוף 2024 סיים תפקידו בתעשייה האווירית.

גר בשדרות, נשוי ואב לארבעה. ב-2017 חלה בסרטן והחלים. אחותו פלורה הייתה ראש מועצה במצפה רמון.