עמנואל שיקאנדר (1 בספטמבר 1751, 21 בספטמבר 1812) היה אמרגן, מחזאי, שחקן וזמר גרמני. שמו המקורי היה יוהאן יוזף שיקאנדר. הוא התחיל להופיע עם להקות תיאטרון בסוף המאה ה-18 ונודע במיוחד כליבריתן, כלומר ככותב הטקסטים של אופרות.
בשנת 1780 פגש שיקאנדר את מוצרט בזלצבורג. שנים לאחר מכן בווינה הקים תיאטרון קטן מחוץ לעיר, שפתח ב-1789. ההצלחה הגדולה הגיעה בספטמבר 1791 עם הבכורה של הזינגשפיל (אופרטה שמכיל גם דיבור וגם שירים) "חליל הקסם", למוזיקה של מוצרט ול ליברית שכתב שיקאנדר. שיקאנדר שיחק גם בתפקיד פאפאגנו בהצגה הראשונה.
יש סיפור הידוע על כך ששיקאנדר שינה קטע בדואט של פאפאגנו ופאפאגנה כדי לגרום להם לגמגם תחילה. זה נראה שהשינוי התקבל על ידי מוצרט, אבל יש גם סימני שאלה בתיעוד, ולכן כדאי להיזהר מהסיפור.
הזינגשפיל "חליל הקסם" שילב מוטיבים של מסורות עממיות ואלמנטים טקסיים של הבונים החופשיים (ארגון חשאי של אז תקופת הנאורות). עבודתו של שיקאנדר כליבריתן והופעתו בפאפאגנו השפיעו רבות על הצלחת היצירה.
הצלחת ההצגות אפשרה לשיקאנדר לבנות ב-1801 את התיאטרון הגדול Theater an der Wien. הוא שימש שם כבמאי ומנהל אמנותי, ולעיתים גם כבעלים. לודוויג ואן בטהובן שהה זמן מה בתיאטרון הזה וניסה לפתח אופרה לפי ליברית של שיקאנדר.
מאוחר יותר איבד שיקאנדר את השליטה הכלכלית בתיאטרון, ומצבו הכלכלי הידרדר בעקבות המלחמות ושיבושים כלכליים. בשנת 1812, במהלך ניסיון לקבל משרה חדשה, איבד את שפיות דעתו ומת בווינה עני ומודר.
שיקאנדר כתב בסך הכול כ-55 יצירות לתיאטרון ו-44 ליבריות. הוא נזכר בעיקר בזכות תרומתו ל"חליל הקסם" ולפעילותו כמנהל תיאטרון ויוצר תקופתי.
עמנואל שיקאנדר (1751, 1812) היה איש תיאטרון גרמני. הוא כתב טקסטים לאופרות. טקסט כזה קוראים ליברית, כלומר המילים של האופרה.
הוא עבד עם מוזיקאים חשובים, וב-1791 עלתה בווינה האופרה המפורסמת "חליל הקסם". המוזיקה נכתבה על ידי מוצרט. שיקאנדר גם שיחק בתפקיד פאפאגנו.
ההצגה שילבה שירים וסיפורים מהעם. יש סיפור על כך ששיקאנדר שכנע לשנות קטע כך שפאפאגנו וגברתו יגמגמו תחילה. זה עזר להצחיק ולרגש את הקהל.
אחרי ההצלחה בנה שיקאנדר תיאטרון גדול בוינה, שנקרא Theater an der Wien. בהמשך הוא התמודד עם קשיים כלכליים. בסוף חייו איבד את שפיות דעתו ומת ב-1812 בווינה, בלי כסף.
בשנותיו כתב הרבה יצירות ותיאטרונים, בין היתר 44 ליבריות ו־55 יצירות לתיאטרון.
תגובות גולשים