עמעם (או סורדינה) הוא חלק שמחליש ומטשטש את הצליל של כלי נגינה. זה לא שותק את הכלי, רק משנה את הצליל ועושה אותו חלש יותר.
בעיקר שמים עמעם בחצוצרה ובטרומבון. יש גם עמעמים לכלי מתכת אחרים.
עמעמים לכלי עץ נדירים. יש דגמים ישנים לאבוב וקלרינט מהמאה ה־18.
בעוד כלי קשת שמים את העמעם על הגשר או קרוב לשבלול. המיתרים הם החוטים שמנביעים צליל. העמעם מקצר בפועל את החוט, וכך הצליל נשמע שונה וחלש יותר. בתווים כותבים 'con sordino' לכוונה להפעיל עמעם, ו'senza sordino' לבטל אותו.
עמעם נפוץ הוא חצי‑עגול מגומי עם חמש בליטות. יש גם עמעמים מתכתיים ופתרונות יצירתיים אחרים.
לפעמים בצ'לו ובקונטרבס נוצר צליל מוזר וקשה שנקרא Wolf Tone. יש עמעם צינורי שמקיף את המיתר ועוזר למנוע את הצליל המוזר.
העמעם בכינור נזכר כבר ב־1636. השימוש בו הפך נפוץ במאה ה־19 וה־20.
בגיטרה לא שמים עמעם. משתמשים בידיים כדי לשנות את הצליל במקום זה.
בעיקר שמים עמעם בחצוצרה ובטרומבון. יש גם עמעמים לכלי מתכת אחרים.
עמעמים לכלי עץ נדירים. יש דגמים ישנים לאבוב וקלרינט מהמאה ה־18.
בעוד כלי קשת שמים את העמעם על הגשר או קרוב לשבלול. המיתרים הם החוטים שמנביעים צליל. העמעם מקצר בפועל את החוט, וכך הצליל נשמע שונה וחלש יותר. בתווים כותבים 'con sordino' לכוונה להפעיל עמעם, ו'senza sordino' לבטל אותו.
עמעם נפוץ הוא חצי‑עגול מגומי עם חמש בליטות. יש גם עמעמים מתכתיים ופתרונות יצירתיים אחרים.
לפעמים בצ'לו ובקונטרבס נוצר צליל מוזר וקשה שנקרא Wolf Tone. יש עמעם צינורי שמקיף את המיתר ועוזר למנוע את הצליל המוזר.
העמעם בכינור נזכר כבר ב־1636. השימוש בו הפך נפוץ במאה ה־19 וה־20.
בגיטרה לא שמים עמעם. משתמשים בידיים כדי לשנות את הצליל במקום זה.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים