עקרון (עיר מקראית)

עֶקְרוֹן הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. היא נוסדה על ידי כנענים בתקופת הברונזה, והפכה לעיר חשובה של הפלשתים בתקופת הברזל. בתקופה האשורית נכבשה העיר במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה. העיר הייתה מרכז גדול לייצור שמן זית. בשנת 603 לפנה"ס חורבה בידי האימפריה הנאו-בבלית בראשות נבוכדנצר השני. לאחר החרבות שכן יישוב קטן בעיר התחתונה, אך הוא ננטש והעיר לא יושבה מחדש.

בתקופת הברונזה התיכונה (המאה ה-17 לפנה"ס) יושבה העיירה על ידי כנענים בשכבה עליונה ותחתונה. הוקמה סוללה שהקיפה את שני חלקי היישוב. בתקופה המאוחרת נשאר רק יישוב קטן בעיר העליונה. מהשכבות הללו נמצאו כלי חרס מיובאים מקפריסין וממיקנה, וכן חותם וחרפושית מצרית מהשושלת ה-19. חותם הוא חפץ חתום שהשתמשו בו לאימות. חרפושית היא חפץ מצרי בצורת חיפושית. שכבות אלה חרבו בשריפה.

בחלוקת הארץ במקרא מוזכרת עקרון פעם כבעלת שיוך לשבט יהודה ופעם לשבט דן. בפועל ישבו בה הפלשתים. היא מופיעה בסיפורים הקשורים לארון הברית ולגוליית, ותושביה נקשרים בפולחן בעל זבוב, אל שהוזכר גם בארועים אחרים.

עקרון נזכרת בכתובות אשוריות של סרגון השני וסנחריב. סרגון כבש את העיר ב-721 לפנה"ס והציב בה ועד (וואסל) בשם פדי. סנחריב כבש אותה שוב ב-701 לפני הספירה. לפי הכרוניקות האשוריות, פדי בגד באשורים והמריד. סנחריב ניהל קמפיין נגד כוחות מצרים וכוש, כבש ערים באמצעים צבאיים, ועונש מנהיגים מורדים. בסופו של דבר פדי הושב לשלטון בעקרון כמלך נאמן.

אחרי חורבן נבוכדנצר העיר העליונה ננטשה לצמיתות. במאה ה-6 לפנה"ס התקיים יישוב דל בעיר התחתונה למשך זמן קצר, ואז ננטש גם הוא. בתקופה ההלניסטית התקיים במקום אחר יישוב שנקרא עקרון, המזוהה עם הכפר עאקיר. סביב 150 לפנה"ס העניק אלכסנדר באלאס את עקרון ליונתן הוופסי מבית חשמונאי.

האתר מזוהה כיום עם תל-מקנה ליד קיבוץ רבדים. במשך מאה ה-19 ועד המאה ה-20 הועלו הצעות זיהוי שונות לאתר העברי עקרון. החפירות בתל מקנה, בהן השתתפו טרודה דותן וסימון גיטין החל מ-1981, חשפו מבנים ותעשיית שמן זית גדולה. בשנת 1996 נמצאה "כתובת עקרון" המתארת בנייה של מקדש ומזכירה את התואר "שר עקרון". הכתובת חיזקה את הזיהוי של התל כעקרון המקראית.

שם היישוב ההלניסטי נשתמר בשם הכפר עאקיר. המושבה מזכרת בתיה נוסדה ב-1883 בשם "עקרון". אחרי מלחמת העצמאות הוקמה קריית עקרון על חורבותיה.

עקרון הייתה עיר עתיקה בארץ ישראל על תל. תל הוא גבעה שבה שוכנים חרסים ושכבות ישנות.

העיר הוקמה לראשונה בתקופת הברונזה על ידי הכנענים. אחר כך גרו שם הפלשתים, עם שחי במישור החוף. עקרון הייתה מפורסמת בייצור שמן זית.

במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה הגיעו אשורים, שהם אימפריה עתיקה, וכבשו את העיר. בשלב מאוחר יותר חורבה העיר על ידי בבל ומלך בשם נבוכדנצר. לאחר כך ישבו מעט אנשים בעיר התחתונה לזמן קצר, ואז העיר ננטשה.

בחפירות שהתבצעו בתל-מקנה ליד קיבוץ רבדים מצאו ארכיאולוגים כלי חרס מיובאים, חותם וחרפושית מצרית. חותם הוא חפץ לשים חותמת. חרפושית הוא חפץ מצרי בצורת חיפושית. בחפירות גם מצאו הרבה בתי בד. בתי בד הם מקומות שמייצרים שמן זית.

בשנת 1996 נמצאה כתובת במקום שבה מוזכר "שר עקרון". הממצא הזה עזר לדעת שתל-מקנה הוא אכן העקרון מהמקרא. שמו של היישוב ההלניסטי נשמר בכפר עאקיר. המושבה מזכרת בתיה נקראה תחילה "עקרון" ב-1883, ולאחר מלחמת העצמאות נבנתה קריית עקרון.