ערביי ישראל

ערביי ישראל הם התושבים הערבים שמחזיקים באזרחות או תושבות בתוך גבולות מדינת ישראל. נכון ל־2022 הם כ־1,982,000 איש, כ־21% מכלל האוכלוסייה. רובם מוסלמים סונים; יש גם נוצרים, דרוזים ובדואים.

המונח השגור בעברית הוא "ערביי ישראל". ערביי הקהילה מכנים עצמם גם "ערביי 48'" (כיוון שמעמדם נוצר ב־1948) או "פלסטינים ישראלים" כדי להדגיש קשר עם הפלסטינים בשטחים.

קהילת ערביי ישראל נוצרה באופן המובהק סביב אירועי 1948. רבים מהתושבים הערבים נשארו בשטחי המדינה לאחר הכרזת העצמאות, ואחרים נמלטו או הפכו לפליטים. הערבים מתייחסים לאירועים אלה כאל "הנכבה", המילה הערבית לנקלה או אסון.

בשנות ה־50 וה־60 הוטל על רוב האוכלוסייה הערבית ממשל צבאי. זהו סוג של שליטה ורישוי קפדניים על התנועה והפעילות האזרחית. מגבלות אלה הוסרו בהדרגה, והממשל הצבאי בוטל רשמית ב־1966.

בעשור הראשון של המאה ה־21 התרחשו אירועים אלימים וקונפליקטים שהעמיקו את הפערים בין המגזרים. באוקטובר 2000 נהרגו כמה אזרחים ערבים בהפגנות; בעקבות זאת נקראה ועדת חקירה ממלכתית. המתחים לא נעלמו אך חלו גם ניסיונות לשיקום כלכלי וחברתי.

החברה הערבית בישראל מגוונת. קבוצה מרכזית הם המוסלמים (ביניהם פלאחים ועירוניים), יש בדואים, נוודים או תושבי כפרים, ועדה דרוזית שמחזיקה בזהות דתית נפרדת. גם נוצרים ערבים מהווים קהילה בולטת.

הבדואים מהווים חלק משמעותי מהמגזר המוסלמי. רבים מהם חיים בנגב, ויש גם כפרים בלתי מוכרים שאינם מקבלים שירותים ותשתיות רשמיות. המדינה ניסתה לרכז חלק מהבדואים בעיירות פיתוח, אך הבעיה נשארה מורכבת.

הדרוזים הם קבוצה דתית נפרדת שמתגוררת בגליל, בכרמל וברמת הגולן. בדרום ובמרכז רבים מהם מתגייסים לצה"ל, וזה הבדל בולט מול הקהילות הערביות האחרות.

הנוצרים מרוכזים בעיקר בצפון, והם ידועים ברמת השכלה גבוהה ובהישגים בחינוך.

ריכוזי האוכלוסייה העיקריים הם בגליל, באזור המשולש, בנצרת, בהרבה ערים מעורבות ובכפרים בדואים בנגב. הערים הערביות הגדולות: נצרת, רהט, אום אל־פחם וטייבה.

מצבם הכלכלי של ערביי ישראל השתפר בעשורים האחרונים, אך גם היום יש פערים משמעותיים ביחס ליהודים. היכלות עבודה נמוכות יותר, השקעה בתשתיות פחותה, ורמת התעסוקה של נשים נמוכה.

יש מערכת חינוך נפרדת דוברת ערבית. שיעורי ההשכלה עלו הרבה, אך קיימים פערים בתקצוב ובהישגים לעומת המערכת העברית.

תוחלת החיים עלתה, ותמותת התינוקות ירדה מאוד. עם זאת, יש בעיות בריאותיות בולטות כמו סכרת ושיעור עישון גבוה יותר אצל גברים.

השפה העיקרית היא ערבית. רוב ערביי ישראל הם רב‑לשוניים ויודעים גם עברית. חוק יסוד משנת 2018 קבע ש"עברית היא שפת המדינה" ושהערבית נהנית "מעמד מיוחד", שינוי שמאז עורר דיון ציבורי.

ערביי ישראל הם אזרחי המדינה וזכאים לזכויות חוקיות, אך בפועל הם מתמודדים עם אפליה וחוסר שוויון בתחומים כמו קרקע, תקצוב ושירותים. ייצוגם הפוליטי בכנסת קיים ומשמעותי, ולעתים שנוי במחלוקת.

הנקודות העיקריות עוסקות בזהות מורכבת, בזיקה לפוליטיקה הפלסטינית, ובמאבק על זכויות ושוויון בתוך ישראל.

ערביי ישראל הם תושבים ערבים שחיים במדינת ישראל. יש בהם כ־2 מיליון איש, כמעט חמישית מכלל התושבים.

יש מילים שונות לקרוא להם: "ערביי 48'" אומרים בגלל שהרבה נשארו כאן מ־1948. יש גם את המילה "פלסטינים ישראלים".

בשנת 1948 התחוללו קרבות. הרבה ערבים ברחו ונהפכו לפליטים. הערבים קוראים לאירועים האלה "הנכבה", המילה אומרת "אסון".

בשנים אחרי 1948 היה שלטון צבאי על רוב היישובים הערביים. זה אומר שהצבא שלט בחוקים ובתנועה.

- מוסלמים סונים הם הרוב.
- בדואים חיים בעיקר בנגב ולעתים הם נוודים למחצה. "נוודים" זה אנשים שלא גרים במקום אחד כל הזמן.
- דרוזים היא קבוצה דתית שמחוברת למדינה בדרכים שונות.
- נוצרים ערבים חיים בעיקר בצפון.

הריכוזים הגדולים הם בגליל, באזור המשולש ובמזרח ירושלים. העיר הערבית הגדולה היא נצרת.

יש פחות שירותים ותשתיות בכמה יישובים ערביים. יש פערים בחינוך, בעבודה ובתשתיות.

השפה העיקרית היא ערבית. ילדים בבתי ספר ערבים לומדים גם עברית ואנגלית.

ערביי ישראל הם אזרחים ויש להם זכות להצביע. עם זאת, הם חווים לעתים אפליה ומאבקים על זכויות, קרקעות ושירותים.

לסיום: הקהילה הערבית בישראל מורכבת ומגוונת. יש בה אנשים דתיים וחילוניים, עיירות וכפרים, וקשיים אבל גם הישגים בלימודים ובתרבות.