ערעור הוא הליך משפטי שבו צד שאינו מסכים עם פסק דין, הכרעת דין, גזר דין או החלטה אחרת פונה לבית משפט גבוה יותר. בדרך כלל ערכאת הערעור לא בוחנת את העובדות מחדש (לא ב"de novo", כלומר לא כבחינה עובדתית חדשה), אלא בוחנת בעיקר האם היו טעויות חוקיות או ליקויים משמעותיים בפסק הדין הראשון.
בישראל לכל אדם יש בדרך כלל את הזכות לערעור לבית משפט בדרגה מעל בית המשפט שנתן את ההחלטה. ניתן להגיש ערעור נוסף על פסק דין של ערעור, אך אז לא תמיד קיימת זכות אוטומטית והדבר תלוי בשיקול דעת בית המשפט. בנוסף, ניתן לעתור לעליון בבג"ץ (בית הדין הגבוה לצדק) כנגד החלטות של רשויות ציבוריות.
בפועל, ערכאת הערעור לעיתים נדירות משנה לחלוטין את הכרעת בית המשפט הראשון. בית המשפט העליון קבע כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאיה העובדתיים ומהימנות העדים אלא אם יש "טעות בולטת" או שהפסיקה מתעלמת מראיה מהותית. לכן שופט הערעור אינו אמור לערוך בדיקה עובדתית מעמיקה של כל העובדות בתיק.
לעיתים הדיון בערעור לוקח זמן, אך אחרי פסק דין נדרשים לפעמים לבצע אותו מיד. לכן ניתן לבקש מבית המשפט שהוציא את הפסיקה "עיכוב ביצוע", בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה עד תום הערעור.
החוק מגדיר את ערכאות הערעור במערכת בתי המשפט ובבתי דין מיוחדים. ברוב המקרים אין ערעור נוסף על פסק הדין של הערכאה העליונה, אך במקרים חריגים ניתן לפנות לבג"ץ. על פסקי הדין של הגוף הצבאי ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון.
החוק מבחין בין "ערעור בזכות" לבין מצבים שבהם יש לבקש רשות לערער. ערעור ראשון על פסק דין סופי הוא בדרך כלל ערעור בזכות. במקרים אחרים יש להגיש בקשה לקבלת רשות לערער (הרשאה מיוחדת מהביהמ"ש).
המנגנון של רשות ערעור נועד להגביל ערעורים מיותרים. שופט העליון מאיר שמגר הציג מדיניות לפיה רשות תינתן במקרים מיוחדים, כגון: שאלות חשובות בעלות משמעות חוקתית, סתירות בפסיקה שדורשות איחוד הלכה, עניינים בעלי חשיבות ציבורית או חשש לעיוות דין. לפעמים מבחן מתירני יותר מתקבל, למשל בהחלטות על אימוץ ילדים או על פתיחת תיקי בתי משפט.
ערר הוא הליך על החלטה שיפוטית שאינה פסק דין (למשל החלטות על מעצר, שחרור או תנאי מעצר). עררי הוגש לערכאת הערעור, אך הדיון בו נעשה בדרך כלל בפני דן יחיד ולא בפני הרכב שופטים.
זכות לערער קיימת גם בגופים שאינם בתי משפט. למשל, סטודנט יכול לערער על ציון במוסד הלימודים לפי נהלי המוסד. גם במוסדות מפלגתיים ובענפי ספורט ימיים ניתנת לעתים האפשרות לערער על החלטות שיפוט.
בתקופת המנדט הבריטי הוקם בית דין לערעורים על בית הדין הרבני, וזה עורר דיונים תורניים. יש דעות המוצאות יסוד לערעור גם במקורות היהודיים, כדוגמת פירוש ספורנו על מעמד יתרו, ולכן מאז הקמת בתי הדין הרבניים קיימת גם ערכאת ערעור. יש גם רשת בתי דין פרטיים שיש בה אפשרות לערעור.
ערעור הוא בקשה לבית משפט גבוה יותר לבדוק שוב החלטה של בית משפט. זה קורה כשמישהו לא מרוצה מההחלטה.
בישראל בדרך כלל כל אדם יכול לערער פעם אחת לבית משפט גבוה יותר. לפעמים אפשר לעתור גם לבג"ץ. בג"ץ הוא בית משפט שבוחן החלטות של רשויות ציבוריות.
השופטים בערעור בדרך כלל לא בודקים את כל העובדות מחדש. הם בודקים אם הייתה טעות גדולה או אם התעלמו מראיה חשובה.
אם צריך למלא פסק דין מיד, אפשר לבקש "עיכוב ביצוע". זה אומר לדחות את הביצוע עד שסיימים את הערעור.
החוק קובע מי הם בתי המשפט והערכאות שיוכלו לשמוע ערעורים. על ההחלטות של הערכאה העליונה קשה לערער, אך לפעמים אפשר לפנות אל בג"ץ.
במקרים רבים יש זכות לערער אוטומטית. לעתים צריך לבקש רשות לערער. רשות תינתן במקרים חשובים, כמו שאלות חוק גדולות, סתירות בפסיקה או חשש לעיוות דין.
ערר הוא בקשה על החלטה שאינה פסק דין. לדוגמה: החלטה על מעצר או שחרור. בערר דן בדרך כלל שופט אחד.
גם במוסדות אחרים אפשר לערער. לדוגמה: סטודנט יכול לערער על ציון. בענפי ספורט יש לעיתים זכות לערער על החלטות שופטים.
בעת המנדט הבריטי הוקם בית דין לערעורים על בתי הדין הרבניים. קיימת גם דעה בתנ"ך ובפרשנים שתומכת ברעיון של ערעור. היום בבתי הדין הרבניים יש גם ערכאת ערעור.
תגובות גולשים