עשוראא

'''עשוראא''' (בערבית: '''عاشوراء''', תעתיק מדויק: '''עאשוראא''') הוא היום העשירי בחודש מוחרם, החודש הראשון בלוח המוסלמי. ליום זה יש משמעויות שונות: בסונה הוא יום של צום שאינו חובה, ובשיעה הוא יום אבל על מות האימאם חוסיין בן עלי.

על פי מסורות, מוחמד ציווה על צום עשוראא עוד לפני שנקבע צום רמדאן. בקוראן מופיע פסוק שמזכיר את הצום כמקובל גם בעמים שקדמו למוסלמים, והפרשנים ראו כאן רמיזה ליהודים. אבן עבאס קישר את העשוראא ליום הכיפורים היהודי, אך במאה ה-9 חלק מהחכמים טענו שמדובר במנהג ערבי קדום, שאותו ייחסו למורשת אברהם דרך ישמעאל.

מסורת אחרת מספרת שמוחמד הורה לצום גם ביום התשיעי ("תאסועאא"). על בסיס המסורות נהגו לתאר שלוש דרגות לצום: שלושה ימים (9, 11), יומיים (9, 10) או יום אחד (10). היום נהוג בעיקר אצל מוסלמים סונים אדוקים. חלקם משתמשים בעשוראא גם כדי לפצות על ימי צום מרמדאן שאולי בוטלו עקב נסיעה או מחלה. השימוש הזה נפוץ אצל נשים, שכן מחזור חודשי מונע מהן לצום בזמן אמת ולפעמים יש להן צורך לפצות אחר כך.

ביום עשוראא של שנת 61 להג'רה (680 לספירה) נרצח חוסיין, נכדו של מוחמד, בקרב כרבלא. השיעים רואים בו מופת של קורבנות ונחיצות צדק, ומציינים את היום כיום אבל. טקסי האבל כוללים תהלוכות ושירה על חוסיין. חלק מהמשתתפים מקיימים "תטביר" (מנהג של מכות או חתכים עצמיים עד זוב דם), מנהג שנוי במחלוקת. חלק מהחכמים השיעים גינו אותו, וחלק ניסו להחליפו בטקסים אחרים. ביטויי האבל לעיתים יוצרים מתיחות בין שיעים לסונים ולעיתים אף אלימות פוליטית.

באיראן נפוץ ה"תעזיה", הופעות תיאטרליות שמחזרות את מאורעות כרבלא. במשך שנים התעזיה הדגישה את סבלו של חוסיין והניחה גישה פוליטית פסיבית. החל משנות ה‑60 של המאה ה‑20 היא קיבלה מימד מרדני, וסייעה לתנועה של ח'ומייני לפני המהפכה של 1979. בתקופת המלחמה נגד עיראק חיזקה תרבות ההקרבה העצמית (אסתשהאד). מאז המהפכה היו ניסיונות לעדן את מנהגי ההלקאה. ח'ומייני לא אסר את ה"תטביר" רשמית, אך כיום המנהיג עלי חמינאי הוציא פתווה האוסרת על קיום המנהג.

'''עשוראא''' הוא היום העשירי בחודש מוחרם בלוח המוסלמי. יום זה חשוב לשתי קבוצות שונות במוסלמים.

לחלק מהסונים זה יום של צום. צום (לאכול ולשתות רק אחרי שקיעת השמש) מתחיל בזריחה ונגמר בערב. מסורות אומרות שמוחמד ציווה על צום זה לפני שקבעו את צום רמדאן. היו מחלוקות אם זה דומה ליום הכיפורים ביהדות. חלק צמים גם יום לפני ה-10 או אחרי.

השיעים מציינים את היום כיום אבל על מות חוסיין, נכדו של מוחמד, שנרצח בכרבלא ב-680. הם עורכים תהלוכות וקוראים את השם שלו. יש אנשים שעושים "תטביר", הם מכים או פוגעים בעורם עד כדי דימום. מנהג זה כואב וחלק מהמנהיגים דוחים אותו. בחלק מהמקומות מציעים לבחור פעולות טובות במקום לפגוע בעצמם, למשל לתרום דם.

באיראן מציגים לעתים הצגות שנקראות "תעזיה". הן מחזקות את הזיכרון של מה שקרה בכרבלא. לפני המהפכה של 1979 חלק מהטקסים קראו למאבק. אחרי המהפכה ניסו להפחית את הנוהג של הפגיעה העצמית. המנהיג הנוכחי של איראן אסר את ה"תטביר".