פאול גרימר

פאול גרימר (26 בפברואר 1879, גרה, 30 באוקטובר 1965, צוג) היה צ'לן ראשי בתזמורת האופרה של וינה ונגן ויולה דה גמבה (כלי מיתרי ישן).

למד מגיל 15 בקונסרבטוריון של לייפציג אצל יוליוס קלנגל, ובהמשך אצל הוגו בקר בפרנקפורט. החל להופיע בקונצרטים ב-1898 וניגן ברביעיית מיתרים שייסד יאן קובליק. אחר כך היה חבר ברביעיית בוש, ותמך בהחזרת הוויאולה דה גמבה לרפרטואר החי.

גרימר פיתח שיטת נגינה לגמבה, השתתף בהרכבים של מוזיקה עתיקה וניגן עם הצ'מבליסטית ונדה לנדובסקה. הוא עיבד לווים וליצירות מן המאה ה-17 וה-18, וערך את סוויטות הבכיוון של יוהאן סבסטיאן באך לביצוע ללא ליווי (וינה, 1944).

בשנת 1905 מונה לצ'לן ראשי בתזמורת וינה. בין 1913 ל-1930 יצא למסעות קונצרטים רבים עם רביעיות הקונצרטפריין ובוש, ובסוף שנות ה-20 סייר עם התזמורת הקאמרית שהקים.

כמו כן לימד: באקדמיה למוזיקה של וינה (1907, 1913), בקלן (1926, 1933) ובברלין (1933, 1940). בין 1940 ל-1946 חזר לווינה ללמד, ואחרי 1946 העביר כיתות אמן בשווייץ. יחד עם קרל הרמן ערך את שלישיות בטהובן.

כתב יצירות פדגוגיות לצ'לו ואת האוטוביוגרפיה Begegnungen (מינכן, 1963). ניגן בצ'לו סטרדיוואריוס "שטאנליין", שהיה קודם ברשותם של ויצ'נצו מריגי, ז'אן-בטיסט וואיום וניקולו פגניני.

פאול גרימר נולד ב-1879 ונפטר ב-1965. הוא היה נגן צ'לו (צ'לן = נגן צ'לו).

הוא ניגן כצ'לן ראשי בתזמורת האופרה של וינה. הוא גם ניגן בוויולה דה גמבה (וויאולה דה גמבה = כלי מיתרים ישן).

החל ללמוד מוזיקה בגיל 15 בקונסרבטוריון של לייפציג. מאוחר יותר הופיע בקונצרטים ובקבוצות מוזיקה ידועות.

גרימר חידש נגינה בוויולה דה גמבה וכתב שיטה לה. הוא עיבד וניגן מוזיקה משנים עתיקות.

הוא לימד מוזיקה בוינה, בקלן ובברלין. אחרי המלחמה נתן שיעורי אמן בשווייץ.

כתב ספר על חייו בשם Begegnungen. ניגן בצ'לו סטרדיוואריוס "שטאנליין" (סטרדיוואריוס = כלי ישן ויקר).