פאול לנגרהנס (1847, 1888) היה פתולוג וביולוג גרמני. פתולוג (רופא שחוקר מחלות) הוא תפקידו המקצועי. הוא התחיל ללמוד ברפואה בינה והשלים את לימודיו בברלין.
כסטודנט, בשנת 1867, עבד במעבדתו של רודולף וירצ'וב בברלין. שם השתמש בטכניקת הכתמה בשם כתמת הזהב של כהנהיים כדי לתאר תאים דנדריטים בעור. תאים דנדריטים הם תאים בעלת צורה מסועפת שמזכירים ענפים.
בשנת 1869 פרסם מחקר על הלבלב ובו תיאר את מה שידוע כיום כאיי לנגרהנס, מבנים קטנים בלבלב שנקראו על שמו.
אחרי הלימודים נסע עם קרטוגרף לסוריה, ארץ־ישראל ומערב עבר הירדן. כשהתפרצה מלחמת צרפת, פרוסיה חזר לאירופה. ב-1871 התמנה לפתולוג באוניברסיטת פרייבורג, ובתוך שנתיים היה לפרופסור.
בשנת 1874 חלה בשחפת (מחלה זיהומית של הריאות), ככל הנראה מעבודתו בבית החולים. חיפש טיפולים בנאפולי, פלרמו, קאפרי, דאבוס וסילבפלנה, אך הטיפולים לא הצליחו. בעקבות מצב בריאותו נאלץ להתפטר מתפקידיו.
ב-1875 עבר לפונשל, מדיירה, שם החל להתמקד בחקר חסרי־חוליות ימיים (בעלי חיים בלי שלד פנימי). פרסומיו בתחום זה נחשבים לתרומה משמעותית נוספת שלו. ב-1887 נשא הרצאה בברלין וכתב מדריך לנוסעים למדיירה.
נישא למרגרתה אבארט ב-1885. בסתיו 1887 חלה בכשל כליות מתקדם שהוביל לאורמיה, הצטברות רעלים בדם בגלל כשל כליות. סבל מבצקת ברגל, כאבי ראש ואיבוד זיכרון חולף. נפטר מאורמיה ב-20 ביולי 1888, וחולם לבית הקברות הבריטי בפונשל שבחר בו למנוחתו.
פאול לנגרהנס (1847, 1888) היה רופא וחוקר מגרמניה. רופא שחוקר מחלות קוראים לו פתולוג.
כסטודנט גילה תאים מיוחדים בעור. אלה תאים דמויי ענפים, שנקראו תאים דנדריטים.
כמה שנים אחרי זה גילה גם מבנים קטנים בלבלב. המבנים נקראו איי לנגרהנס על שמו.
נוסע עם קרטוגרף לסוריה וארץ־ישראל. כשהחלה מלחמה חזר לגרמניה.
עבד באוניברסיטה בפרייבורג והפך לפרופסור. ב-1874 חלה במחלה בריאות בשם שחפת.
ניסיונות לטפל בו באירופה לא עזרו. ב-1875 עבר לפונשל שבאי מדיירה. שם חקר בעלי־חיים ימיים בלי שלד פנימי. הוא גם כתב מדריך לטיילים על האי.
נישא ב-1885. ב-1887 חלה בכשל כליות. כשל כליות פירושו שהכליות לא מתפקדות והורגות רעלים בדם.
הוא מת ב-20 ביולי 1888 וקבור בבית הקברות הבריטי בפונשל.
תגובות גולשים