הפדאיון הפלסטיני (בערבית: الفدائيّون) הם קבוצות חמושות ולוחמי גרילה, כלומר לוחמים בקבוצות קטנות שמבצעות פעולות מזוינות. הם הפכו לסמל בתנועה הלאומית הפלסטינית. השאיפה הרשמית שלהם הייתה להילחם בציונות ולכבוש את "פלסטין הגדולה". האידאולוגיה שלהם נטתה לשמאל לאומי, סוציאליסטית ולעתים קומוניסטית.
במחצית הראשונה של שנות ה-50 החלו הפדאיון לבצע פשיטות חוצות גבול ממצרים וירדן אל תוך ישראל. זו הייתה שונה מההסתננויות של פליטים שביקשו לשוב לבתיהם; הפעולות של הפדאיון כוונו למטרות צבאיות ואזרחיות כאחד. רצועת עזה הפכה למרכז פעילותם, ומתקפות על גבולות עזה וסיני הובילו לפעולות תגמול ישראליות.
המונח "פדאיון" שימש כבר בתקופת המנדט הבריטי לתיאור לוחמי מחתרת. לאחר מלחמת 1948 חידשו פעולות הסתננות וחלקן הפכו לאלימות שגברה בתחילת שנות ה-50. בתחילה ההסתננויות נבעו מניסיונות לשוב לבתים או להציל רכוש, אך בהדרגה הופיעו מעשי שוד ורצח. ישראל הגיבה בפעולות תגמול נגד מחנות הפליטים ומול המדינות שהפעילו את הלוחמים.
הסכמי שביתת הנשק הגבילו כוחות צבא באזור רצועת עזה. מצרים הקימה שם כוח משטרה פרה-צבאי בדצמבר 1952. משטרת הגבולות כללה מתנדבים פלסטינים שאומנו מ-1953. בהמשך הקימה מצרים יחידות פדאיון רשמיות, בפיקוח מודיעין מצרי, שהיו מיועדות לבצע פשיטות בגבול עם ישראל.
מפקדי המודיעין המצרי גויסו להקמת היחידות, והן נבנו בראשית 1955. בסוף 1955 מנו היחידות כ-600 לוחמים בארבע פלוגות ויחידת גששים, תחת פיקודו של קולונל מוסטפא חאפז.
באוגוסט 1955 חדרו מספר חוליות פדאיון מרצועת עזה לתוך שטח ישראל. בסדרה זו נהרגו כ-15 ישראלים ונפצעו נוספים. הפשיטות הגיעו לעומק של עשרות קילומטרים במספר מקרים. תגובת מצרים כללה ביטויים נוקבים מאת נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, והאירועים הגבירו את המתיחות באזור.
ב-29 באוקטובר 1956 פרצה מלחמת סיני. כעבור יומיים החלה מתקפת פדאיון ביוזמת מצרים, על מספר חזיתות. כוחות צה"ל נכנסו לח'אן יונס בחיפוש אחר לוחמים ונשק. במהלך המבצעים נהרגו מאות פלסטינים, בין השאר בפשיטות על מחנות פליטים.
לאחר המלחמה פריס כוח חירום של האו"ם באזור. החשש של נאצר מפני מתקפה ישראלית ומנוכחות הכוח המזויין מנע את הפעלת הפדאיון מחדש בקנה מידה גדול. מלחמת סיני הקטינה מאוד את ההסתננויות האלימות לתקופה של כעשר שנים. עדיין התקיימו כמה מתקפות מקבילות ממדינות שכנות, ולבסוף פעילות מזוינת של קבוצות פלסטיניות הצטמצמה עד להקמת פת"ח בשלב מאוחר יותר.
פדאיון הם קבוצות חמושות של פלסטינים. "פדאיון" פירושו "מי שמוכן למסור את נפשו". הם פעלו כמו לוחמי גרילה, כלומר קבוצות קטנות שעושות פשיטות.
במאה ה-20 הם רצו להילחם בציונות ולחזור על שטחי פלסטין. רצועת עזה הייתה מקום מרכזי לפעילותם.
במהלך שנות ה-50 התחילו פדאיון לצאת מפשיטות מעבר לגבול. בתחילה אנשים ניסו לשוב לבתיהם. אחר כך חלק מהפשיטות הפכו לאלימות. השלטונות שלחו תגובות.
ב-1956 פרצה מלחמה בין ישראל ומצרים. אחרי כמה ימים יצאו גם פדאיון במתקפות. אחרי המלחמה שלחו האו"ם כוח לשמור על השקט. במשך כעשר שנים היה פחות מצב של הסתננויות.
מאוחר יותר חלק מהקבוצות התאחדו בארגונים חדשים, כמו פת"ח.
תגובות גולשים