פוֹביזם (בצרפתית: Fauvisme; 'fauves' = חיות פרא) הוא זרם בציור המודרני שהתגבש בצרפת בשנים 1905, 1907. השם מצביע על סגנון 'פראי' של צבע וצורה.
הפוביזם מתאפיין בשימוש בצבעים טהורים היישר מהשפופרת, בלי ערבוב. הצורות פשוטות, הנוף מקוצץ ומשיחות המברשת לעתים נמרצות. הציירים בחרו להתרחק מהעתקת המציאות ולהבליט הבעה אישית. הצבע הופך לכלי מרכזי להבעת רגשות וחוויות.
בתחילת המאה ה-20 כבר היו זרמים כמו האימפרסיוניזם (תנועה המדגישה אור ורגעים חולפים) ופוסט-אימפרסיוניזם. הזרמים החדשים קראו תיגר על נאמנות להעתקת המציאות, וחיפשו דרכים חדשות להבעה. הפוביזם נתפש כהמשך לכמה מהפוסט-אימפרסיוניסטים, במיוחד ואן גוך, גוגן וסזאן.
לפוביזם לא היה מניפסט ברור. הוא נוצר ממפגש אמנים שרצו חופש יצירה. אנרי מאטיס זוהה עם הזרם והוא דמות מרכזית. מאטיס למד אצל גוסטב מורו ופגש סביבו אמנים כמו ולאמנק, דרן ומארקה. ב-1904, 1905 הם עיבדו סגנון חדש והציגו בסלון הסתיו בפריז.
בתערוכה שנפתחה ב-17 באוקטובר 1905 כתב המבקר לואי ווסל שדונאטלו נראה כאילו הוא כלוא בין "חיות פרא". כך נולדה הכינוי "פוביסטים". הקבוצה התקיימה זמן קצר, וב-1908 חבריה פנו לכיוונים שונים.
למרות שזמן הפעילות היה קצר, לפוביזם הייתה השפעה משמעותית על אמנות המאה ה-20. חברים כמו בראק המשיכו לכיוונים חדשים. הפוביזם השפיע גם על אקספרסיוניזם ואמנים כמו ז'ואן מירו, מארק שאגאל ווסילי קנדינסקי. הוא השפיע גם על אמנים בבלגיה והולנד, למשל ריק ואוטרס.
אנרי מאטיס, ולאמנק, דרן, מארקה
פוֹביזם (מילה בצרפתית, משמעותה חיות פרא) הוא סגנון ציור מפריז בתחילת המאה ה-20.
הציירים השתמשו בצבע ישר מהשפופרת. פירוש: צבע שלא ערבבו אותו. הם ציירו בצבעים חזקים ובצורות פשוטות. הם רצו להראות רגשות באמצעות הצבע.
הפוביזם הגיע אחרי סגנונות כמו אימפרסיוניזם (ששם דגש על אור ולפעמים רגעים מהירים).
אנרי מאטיס היה האמן המוכר ביותר בקבוצה. ב-1905 הם הציגו בסלון בפריז. מבקר קרא להם "חיות פרא". כך קיבלו את השם פוביזם.
גם אם הקבוצה התקיימה מעט זמן, היא השפיעה על אמנים אחרים.
אנרי מאטיס, ולאמנק, דרן
תגובות גולשים