פוליטיקה של ניו זילנד

ניו זילנד היא מונרכיה חוקתית (מלוכה שבה יש חוקים שמגבילים את הכוח) עם ממשל פרלמנטרי. ראש המדינה הוא צ'ארלס השלישי, אך השלטון בפועל מנוהל על ידי ראש הממשלה והקבינט שנבחרים בפרלמנט.

אין חוקה כתובה אחת בניו זילנד. המערכת מבוססת על מסמכים שונים, על הסכם האיטנגי (הסכם היסטורי בין הכתר לבין המאורים) ועל מוסכמות חוקתיות. חוק החוקה מ-1986 איגד חלקים מהמערכת. במהלך השנים הועלו הצעות לחוקה רשמית, אך לא אומצו.

המלך של ניו זילנד הוא צ'ארלס השלישי. מאז חוק התואר המלכותי של 1953 המלוכה של ניו זילנד נחשבת נפרדת מזו הבריטית. המושל הכללי, שממונה בהמלצת ראש הממשלה, מייצג את המלך בניו זילנד; מאז 2021 המושלת הכללית היא סינדי קירו.

הרשות המבצעת היא הקבינט. את הקבינט מנצח ראש הממשלה, שהוא מנהיג המפלגה או הקואליציה המחזיקה ברוב בפרלמנט. כל שרים בקבינט חייבים להיות חברי פרלמנט (MPs).

הפרלמנט חד‑ביתי ונקרא בית הנבחרים. מאז 1993 נהוגה שיטת הבחירות "mixed member proportional" (MMP), שיטה יחסית שמשלבת ייצוג לפי רשימות ומנדטים אישיים. בדרך כלל יש כ-120 חברים, אך המספר יכול להשתנות כדי לשמר יחסיות. קיימים מושבים שמורים למאורים (מושבים שהוקצו במיוחד לנציגי המאורים). כהונת הפרלמנט נמשכת עד שלוש שנים. זכות ההצבעה היא לכל אזרח מעל גיל 18. ב-1893 ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה לנשים זכות בחירה.

המפלגה הלאומית היא מפלגת ימין‑מרכז, גדולה כיום בפרלמנט. היא נוסדה ב-1936. מפלגת הלייבור היא מפלגה סוציאל‑דמוקרטית, נוסדה ב-1916, והיא המפלגה הוותיקה הפעילה כיום.

מערכת המשפט כוללת את בית המשפט העליון, בית דין לערעורים, בית משפט גבוה, בתי משפט מחוזיים ובתי דין נוספים. מקורות החוק הם המשפט המקובל האנגלי (common law), חוקים בריטיים שחוקקו לפני 1947 (למשל חוק הזכויות 1689) וחוקים של הפרלמנט הניו זילנדי. בתי המשפט שואפים לפרש חוקים באופן שתואם לחוקי המדינה.

ניו זילנד היא מדינה יחידאית (unitary state): הממשלה המרכזית נותנת סמכויות לחבלים ולאזוריים. המשטרה והחינוך באחריות הממשלה המרכזית. מיזמי בניית דיור מוזל נתונים בעיקר למועצות המקומיות. בעבר החבלים ניהלו גם את משק החשמל, אך מאז שנות ה-90 תחום זה הועבר לפרטיות או חזר לידיים מרכזיות. כל שלוש שנים נערכות בחירות מקומיות לבחירת ראשי ערים וחברי מועצות.

ניו זילנד היא מלוכה עם חוקים. זה אומר שיש מלך, אבל הממשלה מנהלת הרבה מהעניינים.

אין חוקה אחת כתובה. יש הרבה מסמכים וחוקים ביחד. יש גם הסכם חשוב שנקרא איטנגי. איטנגי הוא הסכם בין הכתר לבין המאורים (העם הילידי של המקום).

המלך הוא צ'ארלס השלישי. המושל הכללי מייצג את המלך בניו זילנד. מאז 2021 המושלת הכללית היא סינדי קירו.

הממשלה נבחרת בפרלמנט. הקבינט מנהל את המדינה. ראש הממשלה הוא המנהיג של הקבינט.

יש פרלמנט עם בית אחד, שנקרא בית הנבחרים. בדרך כלל יש כ-120 חברים. יש מושבים שמורים למאורים. מושב שמור זה מקום שהוקצה במיוחד לקבוצה. הבחירות לפרלמנט נערכות כל שלוש שנים. בגיל 18 אפשר להצביע. בשנת 1893 ניו זילנד הייתה הראשונה שהרשתה לנשים לבחור.

יש שתי מפלגות חשובות: המפלגה הלאומית (ימין‑מרכז) ומפלגת הלייבור (סוציאל‑דמוקרטית).

יש בתי משפט ברמות שונות. החוקים מגיעים ממשפט אנגלי, מחוקים בריטיים ישנים, ומחוקים של ניו זילננד.

ניו זילנד היא מדינה אחת ולא פדרציה. הממשלה המרכזית נותנת סמכויות למועצות המקומיות. המשטרה והחינוך בידי הממשלה המרכזית. בניית דיור זול היא בדרך כלל תפקיד של המועצות המקומיות. בחירות מקומיות נערכות כל שלוש שנים.