הפוֹנוֹגְרָף הוא אחד מהמכשירים הראשונים שהקליטו צלילים ושימרו אותם על מדיה מכנית.
המדיה שלו היא גליל שנקרא צילינדר (גליל מוקלט), בשונה מהתקליט השטוח של הגרמופון.
אבטיפוס של המכשיר הורכב והופעל על ידי תומאס אדיסון ב־6 בדצמבר 1877. אדיסון שר לתוך שפופרת שמחוברת לממברנה, דיסקה דקה שנעה לפי גלי הקול, ומחט חדה חרטה חריצים בגליל מצופה ברדיד בדיל (Tinfoil). עם סיבוב הגליל חזרה המחט הרעידה את הממברנה והצלילים נשמעו שוב. הסיבוב אז נעשה בעזרת ברג יד.
בשנת 1878 אדיסון ייסד את Edison Phonograph Corporation כדי לשווק את המכשיר. הדגם המסחרי הונע במנוע קפיץ, קפיץ שנמתח ביד ופורק כדי לסובב את הגליל. וסת צנטריפוגלי (מנגנון ששומר על מהירות קבועה) שחרר את הקפיץ בצורה מבוקרת. בהקלטה השתמשו בגלילי שעווה (צילינדרים) ומחט חריטה שקיבעה שקעים לפי גלי הקול. לעת ההשמעה המחט הזיזה ממברנה שנעשתה להזכיר את הצליל, והקול הוגבר דרך שופר.
הפונוגרף התחרה במשך שנים בגרמופון של אמיל ברלינר. היתרון של הגרמופון היה בתקליטים השטוחים, שאפשר לכפול ולהפיקם המונית בקלות רבה יותר מאשר צילינדרים. עם הזמן התקליט השטוח גבר. אדיסון הכיר בכך והחל ב־1913 גם לייצר תקליטים שטוחים. התקליט הפך לאמצעי הנפוץ להאזנה ולהפצת מוזיקה במאה ה־20.
לפואנוגרף היה יתרון: הוא אפשר הקלטות ביתיות, משרדיות ובעבודת שדה בקלות יחסית. עם זאת גלילי השעווה נשחקו במהירות והיה קשה לשכפל את ההקלטות. לכן הפונוגרף אומץ בעיקר כדיקטפון להקלטת ישיבות וככלי למחקר שדה במוזיקה ובשפות (אתנומוזיקולוגיה ובלשנות), וכן בפסיכולוגיה. ייצורו הופסק ב־1929, אך השימוש נמשך עד סביב אמצע המאה ה־20.
הפוֹנוֹגְרָף היה אחד המכשירים הראשונים להקלטת צלילים.
הוא הקליט על גליל שנקרא צילינדר (גליל מוקלט).
תומאס אדיסון בנה אבטיפוס ב־6 בדצמבר 1877. הוא שר לתוך שפופרת שקשורה לממברנה. ממברנה היא פיסת חומר דקה שיוצרת תנועה לפי הצליל. מחט חדה חרטה את הצליל על גליל מצופה ברדיד. כשסובבו את הגליל המחט חזרה יצרה את הקול.
בשנת 1878 אדיסון הקים חברה כדי למכור את המכשיר. המכשיר הונע בקפיץ שממתחים ביד. הקול נחרט על גלילי שעווה. להאזנה השתמשו במחט וממברנה שהעבירו את הקול לשופר גדול.
הגרמופון של אמיל ברלינר השתמש בתקליטים שטוחים. תקליטים אפשרו ייצור המוני יותר מקילוף גלילים. בסוף אדיסון גם התחיל לייצר תקליטים ב־1913.
הפונוגרף היה טוב להקלטות ביתיות ולעבודת שדה. אבל גלילי השעווה נשחקו במהירות וקשה היה לשכפל אותם. ייצור הפונוגרף נפסק ב־1929, והשתמשו בו עד אמצע המאה ה־20.
תגובות גולשים