פונטיוס פילאטוס

פונטיוס פילאטוס היה נציב (מושל רומי שמייצג את הקיסר) ביהודה במאה הראשונה, כנראה בין השנים 26, 36 לספירה. מוצאו היה משבט הסאמניטים. בתקופתו שלטו נציבים שבעבר נקראו גם "פרפקט"; מאוחר יותר שימש השם "פרוקורטור" (מושג תפעולי למושלים רומיים).

המידע על פילאטוס מגיע ממספר מקורות: יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני, כתובות ארכאולוגיות והברית החדשה. נמצאו כתובות בקיסריה (1961) וטבעת מהרודיון שבה מופיע שמו, המצביעות על קיומו כרשמי. ידוע מעט על חייו לפני כהונתו; סבורים שהוא שירת בחיל כצפוי לממונה רומי. המושל הרשמי של סוריה, לוציוס אליוס למיאה, שהרבה ברומא, הקשה על פילאטוס לקבל תגבורת צבאית מהירה.

יוסף ופילון מתארים כמה עימותים בין פילאטוס לתושבי יהודה. הוא הביא לירושלים תמונות הקיסר עם נסי חיילים, מה שנחשב על ידי היהודים כפגיעה במנהגי הדת. לאחר שראו היהודים שהם מוכנים להיהרג על כך, הורה פילאטוס להסיר את הדמות. אירוע נוסף היה שימוש בכספי אוצר המקדש להקמת אמת מים. המעשה עורר זעם וכתוצאה מכך הורה פילאטוס לכוחותיו לדכא ממאן. גם קהילות שומרוניות דוכאו בדמים כאשר נענו לקריאות של מנהיג שקר.

התנהלותו עוררה תלונות אצל נציב סוריה, ויטליוס האב, שדרש ממנו לתת דין וחשבון ברומא.

בברית החדשה מופיע פילאטוס כשופט במשפטו של ישו. הרשויות היהודיות הביאו את ישו לפניו וטענו שהוא טוען למלכות, כלומר כוונת מרידה. בפגישה עם ההמונים ולחץ הציבור, לפי המסורת, הציע פילאטוס לשחרר אסיר לכבוד הפסח. העם בחר לשחרר את בר-אבא במקום ישו. לפי מתי, אשתו חלמה והתירה עליו לאטוב את ישו; לפי המסורת הרביעית, פילאטוס "רחץ את ידיו" כאות על אי־אחריותו להוצאה להורג. גם מוזכרת הכתובת INRI מעל הצלב.

מסורות נוצריות שונות סיפרו אחרי כן על גורלו של פילאטוס. חלקן טענו שנשלח בגלות ושהתאבד, אחרות תיארו סיפורים מיתיים על השלכת גופתו לנהרות ועל הרים הנושאים את שמו. בנצרות הקופטית יש מסורת שריפא או המיר את דתו, ואשתו מוזכרת כקדושה (קלאודיה/פרוקולה). במאה הרביעית הופיע ספר בשם "מעשי פילאטוס", שהשפיע על מסורות הפסיון.

ברוב המסורות נכתב שפילאטוס כיהן כעשר שנים. חלק מהחוקרים מייחסים לו כהונה בשנים 26, 36 או 27, 37 לספירה. חוקרים אחרים הציעו טווחים שונים (למשל 19, 37), אבל הרעיון המקובל הוא שנות העשרים-שלושים של הספירה.

הדמויות היהודית וההלניסטית מציירות אותו לרוב באור שלילי: יהיר, אכזר ושחצן, שביצע מעשי אלימות. עם זאת יש היסטוריונים שמדגישים עדויות אחרות, כגון מטבעות שנטען שהוטבעו בימיו, שמראות סימנים של כבוד ליהודים. הוויכוח ההיסטורי על אופיו ממשיך.

פילאטוס הפך לדמות ספרותית וקולנועית משמעותית. הוא מופיע בספרים, מחזות וסרטים שונים. לעתים הוא מוצג כאכזר, לעתים כחלש או חרד. בין היצירות הידועות: התיאור ב"האמן ומרגריטה" של בולגקוב, וסרטים שונים שעסקו בסיפור הצליבה. שחקנים ידועים גילמו אותו במספר הפקות.

פונטיוס פילאטוס היה מושל רומי (אדם שמייצג את הקיסר) ביהודה לפני הרבה שנים. הוא זכה לפרסומים בעיקר בגלל ישו.

יש על־פי כתבים וכתובות שהוא אכן הייתי כאן. יודעים מעט על חייו שלפני. הוא כנראה היה חייל קודם.

פילאטוס עשה כמה מעשים שכעוסו על היהודים. הוא הביא תמונות של הקיסר לירושלים. זה פגע במנהגי המקום. גם השתמש בכסף של המקדש כדי להביא מים. זה עורר מחאה. לפעמים הוא שלח חיילים לדכא את ההפגנות.

הברית החדשה אומרת שכשישו הובא לפני פילאטוס, היה וויכוח. פילאטוס אמר שאין בעיה ברורה בו. לפי המסורת, העם בחר לשחרר אדם בשם בר-אבא במקום ישו. אשתו חלמה חלום והיא ביקשה ממנו שלא לעשות רע. בסוף ישו הוצא להורג בדרך שנקראת צליבה. צליבה היא עונש קשה שהביא למותו של ישו.

יש סיפורים שלא כולם אמתיים שאומרים שפילאטוס הוגלה או שמיר את דתו. בנצרות הקופטית אומרים שהוא ואשתו הפכו למאמינים. יש גם ספרים שמדברים עליו.

הנוסח המקובל אומר שהוא כיהן בערך עשר שנים באמצע המאה הראשונה לספירה.

פילאטוס מופיע בסיפורים ובסרטים. לפעמים מציגים אותו כאדם קשוח. לפעמים כאדם מתלבט.