פטרה

פטרה (ביוונית: Πέτρα, בערבית: اَلْبَتْرَاء) היא עיר נבטית עתיקה בדרום ירדן. שמה בעברית הוא "הסלע האדום" בגלל אבן החול האדמדמה שממנה חצובים המבנים. לפני הנבטים ישבה במקום עיר אדומית. פטרה הייתה בירת הנבטים ונבחרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

פטרה שוכנת כ-100 ק״מ צפונית לעקבה, בגובה כ-885 מטר. הדרך הנפוצה להגיע אליה עוברת דרך ואדי מוסא, כפר הנושא את שמו של משה. הכניסה העירונית עוברת בקניון צר בשם ה"סיק". רוחב הקניון רק מספר מטרים, וקירותיו מגיעים לגובה של כמות־מה מטרים, עשויים אבן חול ונשאים חיתוכים, תבליטים ושרידי אקוודוקטים, תעלות שצורכו להעביר מים.

האתר מפורסם בעיקר במבנים החצובים במדרונות ההר. המפורסם שבהם הוא החזנה המכונה "אוצר פרעה" (אלחזנה). החזנה נחצבה מלמעלה למטה, גובהה כ-33.77 מטר ורוחבה כ-24.90 מטר. פסלים ועיטורים בה נוצרו בתרומת אמנים מאלכסנדריה.

בשנת 1994 נפתח מוזיאון הנבטים שמציג את חיי העם הנבטי ותנועותיו. ב-2019 נפתח מוזיאון חדש במרכז המבקרים בתרומת יפן. הוא מציג ממצאים מאתר והסברים על ההיסטוריה הנבטית.

בסגנון הפיסול והאדריכלות בפטרה ניכרות השפעות שונות. מופיעות דמויות כמו איסיס וכן אלות אנתרופומורפיות, כלומר אלות המוצגות בצורה של בן־אדם. יש ויכוח אם נצפתה התפתחות מסגנון לא־דמותי לסגנון דמותי, או שמדובר בשתי מסורות שפעלו לצד זו. היצירה הנבטית המקומית שולטת בכמותה על זו ההלניסטית; חזנות רומית טיפוסית מהווה אחוז קטן בלבד מהחזיתות. החזנה (אוצר פרעה) היא מונומנט הלניסטי בולט, אבל יש בו גם אלמנטים מקומיים, ואפשר שהאמן האלכסנדרוני עבד יחד עם אמנים מקומיים.

בכמה מקורות קדומים זוהתה פטרה עם קדש המקראית. בתרגום הארמי נקרא המקום רקם, ויוסף בן מתתיהו מזכיר את השם רקם ומקשרו לעיר שנקראה אחר־כך פטרה. במאה ה-19 ותחילת המחקר הארכאולוגי נעשו הצעות זיהוי שונות, ובמפות המודרניות קדש ברנע מסומנת במקום אחר.

לפי מסורת בדווית, באזור זה הכה משה בסלע, ואחותו מרים נקברה פה. הנחל נקרא ואדי מוסא על שמו. על ההר הגבוה האתר אום אל־ביארה נמצאו שרידי עיר אדומית מתקופת הברזל, כולל חותם של המלך האדומי קוס־גבר, כלים, אוסטרקון (כתובת קצרה על מחור) וחומרים המצביעים על מסחר ימני.

בשלהי המאה ה-3 לפנה"ס השתלטו הנבטים על פטרה והפכו אותה לבירתם. העיר הייתה צומת מסחרי חשוב בקרביות קטורת ולבונה. בשנת 106 לספירה נכבשה פטרה בידי הרומים והפכה לבירת פרובינקיה ערביה. הארכיון של בבתא, שחקר יגאל ידין, מספק מסמכים מסחריים וחוקיים שמראים את חשיבות העיר.

בימי הביניים נפלה פטרה תחת השפעת הצלבנים, שהקימו ב-1115 מבצר קטן על הר חביס. המבצר נזכר כאתר הרוס, ובעקבות רעידת אדמה משנת 1202 הוא ככל הנראה חרב. הסקר המודרני החזיר את פטרה לתודעה לאחר ביקורו של יוהאן לודוויג בורקהרדט ב-1812. ב-1985 הכריזה אונסק"ו על פטרה כאתר מורשת עולמית, וב-2007 נבחרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.

ארכאולוגים ירדניים מדגישים את ההתיישבות והעושר שהצטבר בפטרה בגלל המסחר. לעומתם, חוקרים אחרים כמו אברהם נגב טוענים שהעדויות לקבורה ולפולחן (חזיתות קברים, מקדשים) רבות יותר מהעדויות למגורים.

בין 1924 ל-1947 ביקרו בפטרה מטיילים מארץ־ישראל, ובראשם יוסף ברסלבי שתיאר אותה בהתלהבות. בשנות ה-50 ניסו צעירים לעבור את הגבול לירדן כדי להגיע לפטרה. במספר מקרים רבים מהחוצים נהרגו; בתקופה זו הושמעה צנזורה על שיר שעודד מסעות כאלה.


התמונות הנפוצות של האתר מציגות את הכניסה דרך הקניון, את חזנת האוצר, פרטים בפסלים ותצורות סלע.

פטרה היא עיר עתיקה בדרום ירדן. האבן שם אדמדמה ולכן קוראים לה "הסלע האדום". העיר בנתה עם הנבטים. נבטים, שבט נוודי סוחרי מדבר.

פטרה נמצאת כ-100 ק״מ מצפון לעקבה. כדי להיכנס צריך לעבור קניון צר שנקרא ה"סיק". קירות הקניון גבוהים מאוד.

בפטרה חצובים מבנים וקברים בסלע. המפורסם שבהם נקרא "אוצר פרעה". הוא נחצב מכל קיר המוצג למטה.

ב-1994 נפתח מוזיאון שמספר על חיי הנבטים. ב-2019 נפתח מוזיאון חדש עם ממצאים מהאתר.

לפטרה הייתה חשיבות כמקום מסחר של גמלים. בשנת 106 נכבשה בידי הרומאים. על ההר הגבוה נמצאו שרידים מהעיר האדומית הקדומה. בספרים עתיקים קישרו אותה גם לשמות מקראיים.

האנשים באזור מספרים שסיפורו של משה קשור למקום. הנחל ליד קוראים ואדי מוסא, ואדי یعنی נחל, מוסא = משה.

ב-1115 בנו הצלבנים מבצר קטן. ב-1812 הגיע יוהאן לודוויג בורקהרדט והביא את פטרה לתשומת לב חדשה. ב-1985 הכריזה אונסק"ו על פטרה כאתר עולם. ב-2007 היא נבחרה לאחד משבעת פלאי העולם החדשים.

התמונות מראות את הכניסה בקניון, את האוצר ואת ריפודי הסלע הצבעוניים.