פיבונאצ'י

פיבונאצ'י, או לאונרדו מפיזה (1170, 1250), היה מתמטיקאי איטלקי. הכינוי פירושו "בנו של בונאצ'י".

אחרי נפילת האימפריה הרומית, רוב המדע עבר למזרח. המדענים המוסלמים תרגמו ועיבדו יצירה יוונית, פרסית והודית. הם שילבו מתמטיקה גאומטרית של היוונים עם רעיונות אלגבריים מהודו. יהודים בספרד תרגמו את הידע לעברית וללטינית, והמידע הגיע לאירופה. לאונרדו פיבונאצ'י היה אחד מהאנשים שהעבירו ידע זה למערב.

למד אצל מורים ערביים ונסע למצרים, סוריה, סיציליה ופרובאנס לאיסוף חומר. הוא נחשף לשיטת הספרות העשרונית, שיטה של כתיבה מספרית הכוללת את הספרה אפס (אפס = סימן ל'אין').
בשנת 1202 פרסם את "ספר החשבונייה" (Liber abbaci). זה היה אחד הספרים הראשונים במערב שהשתמשו בשיטה העשרונית. המהדורה השנייה משנת 1228 שרדה. בעקבות הספר הוא זומן בפני פרידריך השני.

פיבונאצ'י הגדיר סדרת מספרים שבה כל איבר הוא סכום שני האיברים הקודמים. שני האיברים הראשונים הם 0 ו-1. האיברים הראשונים הם: 0, 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13. היחס בין שני מספרים עוקבים שואף ליחס הזהב, מספר מיוחד שמופיע בטבע ובאמנות.

פיבונאצ'י היה מתמטיקאי איטלקי, חי בערך בין 1170 ל-1250.

בימים ההם למדו במזרח ותרגמו מדעים לשפות שונות. ידע מתמטי הגיע מאזורי מוסלמים ויהודים לאירופה. פיבונאצ'י הביא חלק מהידע הזה מערבה.

הוא למד אצל מורים בערב ונסע למדינות שונות. פגש שם את שיטת הספרות העשרונית, כלומר הדרך לכתוב מספרים עם הספרה אפס. (אפס = אין שום דבר).
בשנת 1202 כתב את "ספר החשבונייה", שבו הראה איך מחשבים עם השיטה החדשה.

הוא גם הציג סדרת מספרים שבה כל מספר הוא סכום שני הקודמים לו. כך יוצאים: 0, 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13. היחס בין מספרים סמוכים מזכיר את יחס הזהב, מספר שנמצא בטבע ובאמנות.