פיברגלס

פיברגלס (זכוכית סיבית) הוא חומר העשוי מסיבים דקיקים של זכוכית. הוא משמש לבידוד, בבגדים טכניים חסיני אש (בדים שלא נשרפים בקלות) ובתחום הטקסטיל. כשמשלבים אותו בתוך שרף אפוקסי או פלסטיק נוצר חומר מרוכב, כלומר שתי חומרים שמשולבים יחד ומקבלים חוזק גבוה יותר.

היסטוריה קצרה: ניסיונות לייצר סיבים זכוכית נעשו כבר בימי קדם. בשנת 1893 הוצגה שמלה מסיבי זכוכית דקיקים, והשם המסחרי "פיברגלס" הופיע ב-1938 כחומר לבידוד.

סיב זכוכית מיוצר מזכוכית מותכת (מבוססת על צורן, SiO2) שמוזרקת דרך חורים קטנים. הזכוכית אינה פולימר אלא חומר אי‑אורגני שנראה ונעשה דמוי נוזל כשהיא מותכת.

פיברגלס קל בצפיפות יחסית וחזק ביחס למשקלו. הוא רגיש לשחיקה כימית ולחות: לחות חודרת לסיבים ומרחיבה סדקים מיקרוסקופיים, מה שמחלישם. סיבים דקים בדרך כלל חזקים ועמידים יותר, אך קשה יותר לייצר אותם.

השימושים רחבים: חומרי בידוד, בדים מיוחדים, חיזוק פלסטיק לחלקי רכב ולכלי שיט קטנים כמו סירות וקיאקים. בישראל יוצרו בעבר גם רכבים עם גופים מפיברגלס, למשל סוסיתא ורום כרמל. בגלל מחקר ופיתוח מתמשך, פיברגלס נשאר חומר חשוב בתעשיות רבות.

פיברגלס הוא חומר שעשוי מסיבים דקים מזכוכית. סיבים זה חוטים מאוד דקים.

משתמשים בו לבידוד, כלומר לחסום חום וקור. גם עושים ממנו בדים שלא נשרפים בקלות.

כשמערבבים פיברגלס עם פלסטיק או שרף, מקבלים חומר חזק מאוד. ממנו עושים סירות קטנות וקיאקים. פעם בנו גם מכוניות עם גוף מפיברגלס, כמו סוסיתא.

את הסיבים מכינים מזכוכית מותכת שעוברת דרך חורים קטנים.

הוא קל וחזק יחסית. אם הוא נרטב, המים יכולים להחליש את הסיבים. סיבים דקים בדרך כלל חזקים יותר, אבל קשה לייצר אותם.