פיוטה

פיוטה (Lophophora williamsii) הוא קקטוס שממנו מפיקים מסקלין, אלקלואיד הלוצינוגני, חומר כימי שמשנה תפיסה ותחושות.

הצמח ידוע בכינויים כמו "מזון האלים" ו"המורה של העוצמה". מוכרים כעשרה מינים קרובים עם ריכוזים שונים של אלקלואידים. שבטים שונים ראו בפיוטה צמח קדוש. הם השתמשו בו להכוונה רוחנית, לריפוי ולקביעת מועדים חשובים כמו נישואים וטקסי מעבר.

הפיוטה הוא קקטוס ללא קוצים, עם ציציות שיער לבנות עד כתמתמות. צבעו נע מירוק זית בהיר ועד ירוק כהה, בהתאם לאור. הפריחה מתרחשת באפריל, ספטמבר. הפרחים עדינים וצבעוניים בלבן, ורוד וסגול בהיר. הפרי ורוד־סגלגל ומתוק, ובכל פרי יש 3, 30 זרעים שחורים עם נקודה חומה.

הוא צומח במדבריות בארצות הברית ובמקסיקו. בגלל השפעותיו הפסיכדליות נאספו צמחים רבים באופן לא חוקי למסחר. הכנסייה הילידית האמריקאית קיבלה היתר מיוחד לגדל ולאסוף פיוטה, תחת פיקוח ממשלתי ולמטרות מסורתיות בלבד.

הסופר והאנתרופולוג קרלוס קסטנדה תיאר את חוויות המסקלין מספריו, ובהם "משנתו של דון חואן".


הכנסייה הילידית האמריקאית (Native American Church) נוסדה באוקלהומה. מאמיניה מאמינים בשליטה עליונה אחת, הרוח הגדולה, שפועלת דרך רוחות שונות. ישו תופס מקום בולט באמונתם והוא מושווה לעתים לרוח פיוטה.

מאמצע המאה ה-19 השימוש בפיוטה התפשט צפונה אל המישורים הגדולים. לפי מקורות היסטוריים, הדת הפכה ברורה בקרב שבטי הקיווה והקומאנצ'י סביב 1885. לאחר 1891 המנהג הגיע גם לקנדה, וכיום משתמשים בפיוטה יותר מ-50 שבטים. ב-1951 כ-20% מבני שבט הנאוואחו נוהגו בדת זו. ב-1977 דיווחה הכנסייה על כ-225,000 חסידים.

התורת הפיוטה משלבת אלמנטים ילידיים ונוצריים. בפולחן מאמינים באל עליון שפועל באמצעות רוחות כמו ציפור מים או רוחות הרעמים. בשבטים רבים הפיוטה נתפס כרוח שוות ערך ליישות עליונה, והקקטוס נאכל בטקס כדי לאפשר תקשורת רוחנית דרך התבוננות וחזון. לפי חברי הכנסייה, מטרת הצמח היא "לנקות את המוח" ולפתוח קבלה רוחנית והדרכה.

הטקס נמשך כל הלילה. הוא מתחיל בערב שבת סביב השעה שמונה ומסתיים בבוקר יום ראשון. המפגש נעשה באוהל טיפי או במבנה טקסי אחר, עם מזבח בצורת חצי סהר ואש. הטקס מחולק לארבעה חלקים: תפילה, שירה, אכילת פיוטה ותבוננות שקטה.

ארבעת המנחים שמובילים את הטקס הם המנהיג, מתופף ראשי, איש הארזים (אדם שמסדר מוטות ארז לפי גודל) ומפקד כיבוי האש. כלים נפוצים בטקס כוללים תוף, רעשן, מרווה (עשב לטקסים), נוצות, מים וטבק. השירים הם חלק מרכזי ומשמשים כתפילות וטכניקת תקשורת עם הרוחות.

באמצעות הטקס אנשים מדווחים על גילויים אישיים, חוויות קוגניטיביות, מחילה, הקלה במצבים גופניים, תחושת קהילה חזקה והתחייבות לחיים מוסריים. כל שבט שומר על צורות טקס מעט שונות.

הסיבות להשתתפות בטקס מגוונות: ריפוי חולה, הבעת תודה, תפילה למען קרוב, חגיגת ימי הולדת וחגים, או סיוע לאדם הסובל. הטקס נתפש כלילה כזמן של שירה, תיפוף, תפילה ואכילת פיוטה, שמוביל להתבוננות פנימית, הארה ולעתים לחזיונות חזותיים ושמיעתיים.

פיוטה הוא סוג של קקטוס. השם המדעי שלו הוא Lophophora williamsii.

הוא מכיל מסקלין, חומר שמשנה איך אדם רואה ומרגיש. אנשים קרובים אליו קוראים לו "המורה של העוצמה".

יש כמה מינים של פיוטה. שבטים שונים חשבו שהוא צמח קדוש. הם השתמשו בו כדי למצוא תשובות, לרפא אנשים או לציין טקסים חשובים.

הפיוטה אין לו קוצים. עליו יש ציציות שיער לבנות. צבעו ירוק. הפריחה פורחת באביב ובקיץ. הפרי ורוד קטן, ובו כמה זרעים.

הצמח גדל במדבריות בארצות הברית ובמקסיקו. בגלל שהוא משנה תחושות, אנשים אספו אותו לעתים בלי אישור. הכנסייה הילידית קיבלה אישור לגדל אותו לצרכים מסורתיים.


הכנסייה הילידית נוצרה באוקלהומה. מאמיניה מאמינים ברוח גדולה וכוללים גם יסודות נוצריים.

הטקס עם הפיוטה נמשך כל הלילה. הוא מתחיל בערב שבת ומסתיים ביום ראשון בבוקר. הטקס נעשה באוהל או במבנה טקסי, עם אש ומזבח.

הטקס כולל ארבע פעולות עיקריות: תפילה, שירה, אכילת פיוטה וזמן שקט של חשיבה. ארבעה אנשים מנחים את הטקס.

במהלך הטקס שרים שירים מיוחדים. אנשים חווים לעתים חזיונות עדינים, מרגישים קשר לקהילה ולעצמם, ולעיתים חשים טוב יותר. אנשים הולכים לטקס כדי לעזור לחולה, להודות, להתפלל למישהו או לחגוג.

זהו טקס דתי עתיק שעוזר לאנשים להתחבר ולחשוב יחד.