פיטר ברוק

פיטר סטיבן פול ברוק (21.3.1925, 2.7.2022) היה במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי-בריטי, וגם תאורטיקן של תיאטרון (חוקר רעיונות ושיטות בעבודה בימתית). הוא חקר את הקשר בין שחקנים לקהל וניסה ליצור "תיאטרון אוניברסלי", תיאטרון שלא תלוי בשפה או בתרבות.

נולד בלונדון במשפחה של אקדמאים יהודים מרוסיה-לטביה. אביו כימאי. למד באוקספורד, אך גורש ב-1943 אחרי שנמצא עורך סרט בקמפוס עם אנשים שאינם סטודנטים. את עבודת הבימוי הראשונה עשה ב-1945, כשהתגלה על ידי בארי ג'קסון.

במהלך שנות ה־50 עבד על הפקות באירופה ובארצות הברית. ב־1962 חזר ללהקה השייקספירית המלכותית (RSC) וביים הופעות חשובות כמו המלך ליר (1962), מארה-סאד (1964) וחלום ליל קיץ (1970). בשנים אלו מונה למנהלו האמנותי של ה-RSC.

ברוק הושפע גם מתנועת גורדייף, תנועה רוחנית שבה הוא לקח חלק בפריז. הוא השתתף בתרגילים, בריקודים ובשיטות התנועה שלה והדריך חברים בתרגול. הקשר הזה מופיע בסרטו המבוסס על ספרו של גורדייף, "פגישות עם אנשים מיוחדים" (1979), שבו שחקנים מהתנועה משתתפים.

רעיון מרכזי בעבודתו הוא להפוך את ה"בלתי נראה" ל"נראה" על הבמה, כלומר להציף רגשות, זכרונות ורעיונות שאינם גלויים במילים. ברוק אף אימץ את התפיסה שאיפשרה לו לשלב תרגול רוחני ועבודה טכנית עם שחקנים, גם כאלו שאינם שייכים לתנועה.

ב־1968 עבר לפריז ועבד עם ז'אן-לואי בארו על הקמת קבוצה בינלאומית. ברוק חיפש דרך ליצור שפה תיאטרלית שמגיעה לקהל מכל העולם. יחד עם המשורר טד יוז הוא חקר דרכים להעברת משמעות שאינה תלויה במילים. רעיון זה עורר תגובות מעורבות, אך הצגות כמו "חלום ליל קיץ" (1970) הביאו תשומת לב עולמית.

ברוק הקים במרוצת השנים אנטראקט של שחקנים, רקדנים ומוזיקאים ממדינות שונות. ב־1972 ו־1973 יצאה הלהקה למסעות מחקר באפריקה ובאסיה, שבהם ניסו לבנות שפה לא-מילולית, תנועות, קולות ומוסיקה שמועברים גם לקהלים שאינם מבינים את המילים. ב־1974 יסד בפריז את תיאטרון Bouffes du Nord יחד עם מישלין רוזאן, ואת שני מרכזים בינלאומיים ליצירה ולמחקר תיאטרון. הלהקה זכתה למימון ממשלתי והפכה למרחב עבודה רב-תרבותי.

ברוק יצר עיבודים ושינויים בטקסטים קלאסיים כדי ליצור חוויה אחרת לקהל. ב־1995 הציג הצגה צרפתית המבוססת על "המלט" בשם Qui est là, שבה נוכחות רוח האב מדגישה את השפעתו לאורך המחזה. עבודות אחרות משלבות שפה לא-מילולית, מוזיקה אתנית ותנועה: "העצם של מור לאם" (1979) מאת בירגו דיופ; "הרצאת הציפורים" של פאריד אל-דין אטאר; וה־Mahabharata, מחזה ארוך שהפך גם לסרט, מלא בחזיונות וסמלים על אלים ובני אדם.

ב־23 במאי 2005 הוענק לו פרס דן דוד. ברוק תרם חלק מהפרס לתיאטרון ישראלי-פלסטיני. נפטר ב־2 ביולי 2022 בפריז.

פיטר ברוק (1925, 2022) היה במאי תיאטרון וקולנוע בריטי. במאי, האיש שמוביל הצגה או סרט.

נולד בלונדון במשפחה יהודית. למד באוקספורד, אך גורש בזמן מלחמת העולם השנייה. התחיל לביים ב־1945. ביים הצגות חשובות כמו "המלך ליר" ו"חלום ליל קיץ".

ברוק רצה להראות על הבמה רגשות ורעיונות שקשה לתאר במילים. הוא למד שיטות רוחניות ועבד עם שחקנים על תרגילים ותנועה. כך הבמה הראתה דברים "בלתי נראים" בצורה ברורה.

ברוק עבר לפריז ובנה קבוצה של שחקנים מכל העולם. הם חיפשו שפה שלא תלויה במילים. לעיתים השתמשו בתנועה, במוזיקה ובצלילים כדי שהקהל יבין.

הלהקה טיילה באפריקה ובאסיה כדי ללמוד דרכים לא-מילוליות לתקשורת. ב־1974 יסד ברוק את תיאטרון Bouffes du Nord בפריז, עם שחקנים ממדינות שונות.

יצר עיבוד ל"המלט" בשם Qui est là, שבו רוח האב חשובה בכל ההצגה. עבד גם על הצגות שמבוססות על תנועה ומוזיקה בלבד. עשה הצגות גדולות כמו ה־Mahabharata שכוללות סיפורים, מוזיקה וחזיונות.

ב־2005 קיבל פרס דן דוד ותרם חלקו לתיאטרון משותף ישראלי-פלסטיני. נפטר בפריז ב־2022.