פיטר יוסטינוב

פיטר אלכסנדר יוסטינוב (16.4.1921, 28.3.2004) היה שחקן, סופר, תסריטאי (כותב טקסטים לסרטים), מחזאי ומספר סיפורים בריטי. הוא זכה פעמיים בפרס האוסקר על הופעות משנה.

נולד בלונדון בשם פיטר אלכסנדר פון יוסטינוב. אמו הייתה ממוצא רוסי־צרפתי ואיטלקי, ואביו, הברון פלטון פון אוסטינוב, היה ממוצא גרמני־רוסי, אתיופי ויהודי. למד בבית הספר וסטמינסטר והחל להופיע על במות התיאטרון בגיל צעיר.

בזמן מלחמת העולם השנייה שירת בצבא והשתתף בהכנת סרטי תעמולה. אחרי המלחמה המשיך לשחק ולכתוב תסריטים ומחזות. הצלחתו הקולנועית החלה ב־1951. בין מחזותיו הבולטים נמצאים "רומנוף וג'ולייט" (1956) ו"סוף המירוץ" שהוצג בהבימה בסוף שנות ה־60. באוטוביוגרפיה "Dear Me" הוא מתאר את ילדותו, וב־1964 פרסם את הרומן "הגיבור" על רקע השואה.

בתפקידים קולנועיים גילם דמויות מרכזיות כמו הקיסר נירון ב"קוו ואדיס", קפטן ויר ב"בילי באד", דמות ב"ספרטקוס" ואף את הרקול פוארו בסרטים שראשון בהם היה "מוות על הנילוס" (1978). ב־1964 נבחר לתפקיד המפקח קלוזו בסדרת "הפנתר הוורוד", אך פרש ובמקומו שיחק פיטר סלרס.

יוסטינוב גם ביים וכתב סרטים, בין היתר עיבודים למחזותיו ולספרים אחרים. בשנת 1960 זכה באוסקר לשחקן המשנה על "ספרטקוס" וב־1964 זכה שוב על תפקיד ב"טופקאפי". בנוסף זכה בפרסי גלובוס הזהב ושני פרסי אמי, ודיבב את הנסיך ג'ון ב"רובין הוד" (1973).

משנת 1971 שימש כשגריר רצון טוב של יוניסף (ארגון ילדים) והקדיש מאמצים לגיוס כספים לעמותה. שלט במספר שפות עיקריות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, רוסית וספרדית, וידע מעט טורקית ויוונית.

בסוף שנות ה־60 התגורר בשווייץ, חלקית כדי להימנע ממסים גבוהים בבריטניה. ב־1990 קיבל תואר אבירות מבריטניה. יוסטינוב היה נשוי שלוש פעמים ואב לארבעה ילדים. נפטר ב־28 במרץ 2004 בשווייץ. לאורך חייו התבטא גם בנושאים פוליטיים, ובכלל זה בביקורת על מדיניות ישראל ביחס לסוגיה הפלשתינית.

סבו, הברון פלטון פון אוסטינוב, היה בעליו של מלון הפארק במושבה האמריקאית־גרמנית ביפו בסוף המאה ה־19.

נשוי שלוש פעמים. אב לשלוש בנות ובן. סבא לנכדים.

(רשימת סרטים ותפקידים מרכזיים מוזכרת בטקסט העיקרי.)

פיטר יוסטינוב (1921, 2004) היה שחקן וסופר בריטי. הוא זכה פעמיים בפרס אוסקר.

נולד בלונדון למשפחה מעורבת עם שורשים מרוסיה, צרפת, איטליה וארצות אחרות. החל לשחק בתיאטרון כבר כשהיה נער.

במלחמת העולם השנייה עבד בצבא בהכנת סרטים. אחרי המלחמה שיחק והתחיל גם לכתוב לפעם הראשונה תסריטים (טקסטים לסרטים) ומחזות (הצגות).

שיחק בתפקידים ידועים כמו הקיסר נירון ב"קוו ואדיס" ודמות בסרט "ספרטקוס". גילם גם את הבלש הרקול פוארו בסרטים, כמו "מוות על הנילוס".

הוא כתב ספרים, כולל אוטוביוגרפיה שנקראת "Dear Me" ורומן בשם "הגיבור" על תקופת השואה (הזמן שבו אירעו פשעים נגד יהודים).

החל מ־1971 עבד עם יוניסף (ארגון שעוזר לילדים) ושימש כשגריר רצון טוב. ידע לדבר באנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, רוסית וספרדית.

בסוף שנות ה־60 עבר לשווייץ. נישא שלוש פעמים והיה אב לארבעה ילדים. נפטר ב־2004.

היה אב לשלוש בנות ובן. היה סבא.

(הוזכרו סרטים ותפקידים חשובים בטקסט.)