פייסל השני, מלך עיראק

בגדאד, עיראק

פייסל השני (2 במאי 1935, 14 ביולי 1958) היה המלך האחרון של עיראק בפועל.

ב-4 באפריל 1939, בגיל 4, הוכתר פייסל למלך אחרי מות אביו בתאונת דרכים. דודו עבד אל-אילה שימש כעוצר (שולט זמנית בשם המלך). בשנת 1941 מרד פרו־נאצי שיחזיק את פייסל בידי המורדים, אך הוא לא נפגע. הוא ביקר בירושלים, במצרים ולבנון. פייסל למד בבריטניה בבית הספר הארו (Harrow) יחד עם קרובו, חוסיין מלך ירדן. ב-2 במאי 1953, כשהשלים 18 שנים, קיבל לידיו את השלטון בפועל.

בתקופתו משפיע ראש הממשלה הפרו־מערבי נורי א-סעיד. הממשלה אישרה בתחילה את הסכם פורטסמות (1948), אך ההסכם בוטל במהירות בעקבות מהומות. בשנות ה-50 תמכה עיראק ב"ברית בגדאד" (ברית צבאית ופוליטית פרו־מערבית) ב-1955. מקביל לכך עלה אידיאל הפאן־ערבית (רעיון לאחדות מדינות ערב) בראשות גמאל עבד אל־נאצר במצרים.

מלחמת סיני ב-1956 חיזקה את ההתנגדות למלוכה. ב-1957 הוקמה בעיראק חזית אופוזיציונית רחבה שכללה קומוניסטים ותנועות לאומיות. בינואר 1958 מצרים וסוריה התאחדו לרפובליקה הערבית המאוחדת (רע"מ). בפברואר 1958 הכריזו עיראק וירדן על איחוד זמני בשם "הממלכה ההאשמית המאוחדת", כשפייסל בראשו.

ביולי 1958 שלח פייסל חטיבה צבאית לעזור לחוסיין. הקצין עבד אל־כרים קאסם ניצל זאת והוביל את החטיבה לבגדאד, שם ערך הפיכה צבאית (חיילים שלטו בכוח ושינו את השלטון). נורי א-סעיד, עבד אל-אילה ופייסל נתפסו בידי המורדים ונשחטו בפעולה ההפיכה ב-14 ביולי 1958.

בגדאד, עיראק

פייסל השני נולד ב-2 במאי 1935. הוא היה מלך עיראק והלך לעולמו ב-14 ביולי 1958.

כשהיה בן 4 הוכתר למלך, כי אביו מת בתאונת דרכים. דודו היה העוצר, מי ששולט במקום המלך עד שיגדל. פייסל למד באנגליה בבית ספר מפורסם בשם הארו. כשהיה בן 18 קיבל את השלטון בעצמו.

בתקופתו היו חיבורים עם בריטניה. היו גם מחאות נגד המלוכה. ב-1956 מלחמת סיני חיזקה את המתנגדים.

ב-1958 מצרים וסוריה התאחדו. אז עיראק וירדן הכריזו על איחוד קצר. בפיסת זמן זו שלח פייסל חיילים כדי לעזור. קצין בשם עבד אל־כרים קאסם הפך את המצב והוביל הפיכה צבאית, זאת כשהחיילים לקחו את השלטון. המורדים תפסו את פייסל ואת כמה מנהיגים אחרים. הם מתו ב-14 ביולי 1958.