פייף

פייף (מצרפתית: fief או feud) הוא נכס מניב, בדרך כלל אדמה, שהוענק לווסאל (אדם שקיבל את הנכס) על ידי אדון בתמורה לשירות, בעיקר שירות צבאי. המנהג צמח בתקופת השושלת הקרולינגית והגביר את התפתחות האריסטוקרטיה באירופה.

המילה מגיעה מהמילה הלטינית המאוחרת feudum, שמקורה כנראה בשורש הפרנקי fehu, משמעותו "רכוש" או "בקר". ממנה נגזר גם המונח "פיאודלי". במאה ה‑9 הופיעה המילה בצורות כמו fevum, ולקוחה לבסוף לצרפתית כ‑fief.

בשלב הטרום‑פיאודלי נהגו להעניק beneficium (מתנת קרקע) לשימושו של המקבל. בדרך כלל הייתה זו נחלה חקלאית לשימוש במהלך חייו של המקבל או עד מותו של הנותן. הבעלות הרשמית נותרה בידי הנותן, והמתנה ניתנה כתמורה לשירותים, בעיקר קרביים.

בחלקים רבים הפך הפייף לנחלה שהווסאל יכל להעביר ליורשיו. היו גם צורות אחרות: פייף בכסף, סכום שניתן זמנית; פייף רנטה, תשלום שנתי קבוע; ופייף אישי, זכויות שניתנו ללא אדמה.

ווסאל שקיבל פייף קיבל גם התחייבויות. פייף אדון (fief lige) כלל שבועת נאמנות הדדית (הומגיום ופידליטס), פייף דגל (fief banneret) חויב לספק לוחמים לפי דרישה, ופייף אישי (fief de corps) הכיל שירותים אישיים.

פייף טיפוסי כלל כ‑4, 8 קמ"ר של אדמה, עם מבנים כמו אולם, כנסייה וטחנה. הסביבה כללה שדות, מרעה, בריכה ויער. השדות נוהלו בשיטת שלושת השדות, חלק ליד קציר חורף, חלק לקציר קיץ וחלק מובר. האדמה עובדה על ידי צמיתים, איכרים שעבדו את האדמות ולעתים יורשו את זכויות העיבוד שלהם.

פייף הוא אדמה או נכס שנתן אדון לאביר תמורת עזרה. זה היה קורה בתקופת הפיאודלים, לפני מאות שנים.

המילה הגיעה מ־feudum בלטינית. זו קשורה למילה־שורש שמשמעה "רכוש" או "בקר".

בהתחלה היו נותנים מתנות של קרקע לשימוש כל חייו. האדון נשאר הבעלים בפועל. המתנה ניתנה עבור שירותים, במיוחד בקרב.

לאחר מכן הפייף לעתים עבר לילדיו של המקבל. היו גם פייף בכסף, פייף רנטה, תשלום שנתי, ופייף אישי, זכויות בלי אדמה.

ווסאל (האדם שקיבל את הפייף) נשבע שבועת נאמנות. זה אומר שהוא התחייב לעזור לאדון. לפעמים היה עליו להביא לוחמים כשהאדון ביקש.

פייף טיפוסי היה חווה של כמה קמ"ר. היו שם בית גדול, כנסייה, טחנה ושדות. השדות עבדו בשלוש פעמים בכל שנה לפי מערכת שנקראה שיטת שלושת השדות. האדמות עבדו על ידי צמיתים, איכרים שעבדו וקיבלו זכויות עיבוד.