פייתון

פייתון (Python) היא שפת תכנות עילית ודינמית, נפוצה לשימושים כלליים. השפה מדגישה קריאות קוד ופשטות, וכוחותיה הבולטים הם תחביר נקי שבו הזחה (רווחים בתחילת שורה) מגדירה בלוקים של קוד במקום סוגריים.

פייתון נוצרה בתחילת שנות ה־90 על ידי גוידו ואן רוסום. פרויקטים קודמים כמו שפת ABC והשימוש במערכת ההפעלה Amoeba השפיעו על עיצוב השפה. יש לה דגש על כתיבת קוד "מפורש" ו"קריא".

היישום הייחוס של פייתון נקרא CPython. בדרך הרגילה הקוד מוּדר (compiled) לשפת ביניים מבוססת־מחסנית (bytecode) ונשמר כקבצי .pyc, ואז המפרש מריץ את הבייטקוד. קיימים גם מימושים אחרים, כולל כאלה עם JIT (מהדר בזמן ריצה) וקומפיילרים שמקמפלרים ל־C++ או לשפת מכונה. CPython תומך גם במצב אינטראקטיבי להרצת שורות קוד מהר.

פייתון היא רב־פרדיגמתית: תכנות פרוצדורלי, מונחה־עצמים (OOP, תכנות שבו יש אובייקטים ומחלקות), ובמידה מסוימת פונקציונלי. היא תומכת גם בתכנות מקבילי ובתבוננות־פנימית (reflection).

ניהול הזיכרון נעשה אוטומטית על־ידי איסוף זבל, בעיקר מניית התייחסויות (reference counting). טיפוסים כמו מספרים ומחרוזות הם בלתי ניתנים לשינוי (immutable). אובייקטים נוצרים על-ידי קריאות למחלקות, על־ידי ליטרלים, או על־ידי קריאות לפונקציות.

הזחה קובעת את גבולות הבלוקים בקוד. זה מקל על קריאה וקובע סטנדרט אחיד בכתיבת קוד.

פייתון היא שפה בעלת טיפוסיות דינמית, בדיקות טיפוסים לא מתבצעות בזמן הידור. עם זאת ניתן להוסיף אנוטציות טיפוס (type annotations) והן נתמכות על ידי ספריית typing וכלים חיצוניים לבדיקת טיפוסים.

רוב מבני הבקרה המוכרים קיימים: if, elif, else, while ו‑for. מאז גרסה 3.10 הוסיף הממשק match‑case, שמאפשר דפוסי בחירה מתקדמים (pattern matching).

פונקציות מוגדרות עם def ויכולות להחזיר ערכים באמצעות return. קיימות פונקציות אנונימיות (lambda), פונקציות מחוללות (generators) שמשתמשות ב‑yield, ושימושים של list comprehensions לבנייה מהירה של רשימות.

טיפול בחריגות נעשה עם try, except, else ו‑finally. למנגנון with יש יכולת ניהול‑הקשר (context management) שמבטיח שחרור משאבים בסיום בלוק.

פייתון תומכת במחלקות, ירושה מרובה ושדות מופע. שיטות רגילות מקבלות את האובייקט כארגומנט הראשון (conventionally self). יש __init__ לאתחול אובייקטים.

הספרייה הסטנדרטית רחבה ומכילה מודולים לרשת, דחיסה, XML ועוד. ישנן חבילות חיצוניות רבות, שמותקנות באמצעות pip, מנהל החבילות של פייתון. דוגמאות נפוצות: NumPy לעבודה עם וקטורים ומטריצות, matplotlib להצגה גרפית, ו‑SciPy.

פייתון משמשת לפרוטוטייפינג (כתיבת הוכחות היתכנות), אוטומציות, כריית מידע, בינה מלאכותית, מדעי נתונים, ובניית אתרים. חברות גדולות כמו גוגל משתמשות בה, וחבילות כמו Anaconda מתמקדות במדעי הנתונים.

השם "פייתון" נבחר כהומאז' ללהקת הקומי מונטי פייתון. אזכורים לבדיחותיהם מופיעים בתיעוד ובקוד של הקהילה.

פייתון היא שפת תכנות פשוטה ונפוצה. היא עוזרת לכתוב תוכניות במחשב בקלות.

גוידו ואן רוסום יצר את פייתון בשנות ה־90. המטרה הייתה שפה קריאה ונוחה.

קוד פייתון נכתב בקבצים עם סיומת .py. המחשב משתמש במפרש (interpreter) שקורא את הקוד ומריץ אותו.

בפייתון משתמשים בהזחה (רווחים בתחילת שורה) כדי להראות איזה קטע שייך לאיזה בלוק. זה עוזר לקרוא את הקוד.

אפשר לכתוב בפייתון תוכניות רגילות, פונקציות, ולולאות שמבצעות פקודות שוב ושוב. יש גם "פונקציות מחוללות" שנותנות ערכים באופן последователь.

יש ספרייה גדולה שמכילה כלים מוכנים. ניתן להוסיף חבילות עם pip. דוגמה חשובה היא NumPy, שעוזרת לחשב מספרים מהר.

מפתחים משתמשים בפייתון לנתונים, בינה מלאכותית, אוטומציות ואתרים. גוגל וגם תוכנות מדעיות משתמשות בה.

השם נבחר בעקבות הלהקה הקומית מונטי פייתון. יש בדיחות כאלה בקוד ובתיעוד.