פילוסופיה סינית

'''פילוסופיה סינית''' הוא כינוי לאוסף מסורות חשיבה שצמחו בסין בעיקר מאז המאה ה-5 לפני הספירה, בתקופת האביב והסתיו.

בעוד שהפילוסופיה המערבית מדגישה לעתים חיפוש האמת וההבחנה בין טוב ורע, הפילוסופיה הסינית התמקדה בחיפוש הדרך הנכונה, דאו (הדרך, מונח שמציין את האיזון וההתנהגות הנכונה בחיים). המקורות שלה נרחבים: "אי צ'ינג" (ספר התמורות), מדריך לשאלת העתיד, מכיל כבר רעיונות יסודיים של המסורת. הספר נשען גם על מסורת בעל-פה שחורשית לשורשים נאוליתיים.

בתקופת שושלת שאנג היו אמונות על זמן מעגלי, קשור לעונות השנה, ועל אל עליון בשם שאנג דִי (אל גבוה). הייתה גם נגישה למנהג פולחן אבות. כששושלת ג'ואו עלתה, הופיע רעיון ה"מנדט השמים", ההסבר לכך ששלטון יכול להתחלף כשהמנהיג כבר אינו ראוי לתפקידו. בעידנים אלה נרשם גידול באוריינות ובשינוי בתפיסות דתיות.

בערך במאה ה-5 לפנה"ס, כשהג'או נחלש, החלה תקופת המחשבה הקלאסית. זו תקופת "מאה האסכולות", שבה צמחה שורה של אסכולות חשובות. הארבע המרכזיות היו קונפוציוניזם (תורת מוסר וחברה), דאואיזם (דרך הטבע והפשטות), מוהיזם ולגליזם (חוקתיות, דגש על חוק וסדר). שושלת צ'ין אימצה את הלגליזם כמדיניות שלטונית, בעוד ששושלת האן נטתה אחר כך לטאואיזם ולבסוף לאימוץ קונפוציוניזם כדוקטרינה רשמית. בהמשך, בתקופת טאנג, הגיעו השפעות בודהיסטיות שהתערבבו עם רעיונות טאואיסטיים.

לעתים אומרים שביום סינים מתנהגים בקווים של קונפוציאניזם, ובערב מקבלים יותר את רוח הדאואיזם. רבים מהמנדרינים, הפקידים המשכילים, שירתו בממשל ובו בזמן עסקו בציור ושירה.

בעת החדשה, עם עליית המפלגה הקומוניסטית, אסכולות מסורתיות, ובפרט הלגליזם, הוגדרו כמיושנות. עם זאת, השפעתן נשארה על תרבות החשיבה בסין.


אסכולות שונות לעיתים סותרות. עם זאת, יש להן גם אוצר מושגים משותף ותחומי עניין חופפים.

הפילוסופיה הסינית נוטה להתמקד בבחירת הדרך הנכונה בפועל ובאיזון בחיים. היא שמה דגש על יחסים חברתיים, על סדר ופוליטיקה, ועל התאמה לטבע ולמחזוריות הזמן.

'''פילוסופיה סינית''' זה שמות לרעיונות שנוצרו בסין מזמן רב. הם התחילו בעיקר מאז המאה ה-5 לפני הספירה.

רבים מהרעיונות עוסקים ב"דאו". דאו פירושו "הדרך". זו דרך להתנהג נכון ולחיות בשלום.

בתקופות עתיקות האמינו בסינים בזמנים חוזרים ובעונות. הם גם כיבדו את האבות.

מאוחר יותר הגיע רעיון שנקרא "מנדט השמים". משמעותו: השליט מקבל את הזכות מלמעלה. אם הוא לא מתאים, אפשר להחליפו.

בערך ב-500 לפני הספירה פרחו מושגי חשיבה רבים. שלוש אסכולות חשובות הן קונפוציוניזם (חוקים ויחסים בין אנשים), דאואיזם (להיות קרוב לטבע) ולגליזם (חוקים חזקים לשמירת הסדר).

מאוחר יותר, שושלת צ'ין השתמשה בלגליזם. שושלת האן קיבלה לדוגמה רעיונות קונפוציוניים וטאואיסטיים. בזמן טאנג הגיעו גם רעיונות בודהיסטיים.


למרות ההבדלים, רוב האסכולות שיתפו רעיונות משותפים. הם דיברו על סדר, על טבע ועל הדרך הנכונה לחיות.