פלאוסול

פלאוסול (paleosol) היא קרקע עתיקה או "קרקע מאובנת" שנשמרה ברצף הגאולוגי אחרי קבורה או השקעה מחדש של משקעים. היא שומרת תכונות מהקרקע המקורית, ולכן מתעדת תנאי סביבה ישנים.

בחקר הקרקעות מקובל להבחין בשלושה סוגים עיקריים של פלאוסולים. בזמן שהקרקע הופכת לפלאוסול היא עלולה לעבור הסתלעות (ליתיפיקציה), תהליך שבו החומר מתקשה והופך לסלע, אבל זה לא תמיד קורה. פלאוסולים מספקים מידע על האקלים שהיה שם, על הפעילות הביולוגית ועל משך הזמן שבו הקרקע התפתחה לפני שקיבלה את מצב הקבורה שלה. בנוסף, משתמשים בהן לעזור בתיארוך שכבות סלע.


בעבר קרקעות עתיקות שנמצאו על פני השטח כינו "Relict" (שריד), בלי להבחין בקבורה. בשנות ה-50 וה-60 החלו חוקרים לבדל סוגים שונים של קרקעות עתיקות. Ruhe היה אחד מהחלוצים שהציע חלוקה כזו. ב-1959 הגדרו את רעיון ה'פלאוסול' כך: קרקע הופכת לפלאוסול רק כשהיא נקברת מתחת לחומר אב חדש. חומר האב הוא החומר שממנו הקרקע נוצרת; כשהוא מצטבר מעל, מתחילה להתפתח קרקע חדשה, והשכבה שהתחתית שומרת על תכונותה, וכך נוצרים מחזורים של קרקעות קבורות, שנקראו "מחזור K".

בשנות ה-70 גרסימוב הציע גם את המושג pedoliths, שכבת סלע משקע שמורכבת מחומר קרקע שהושקע מחדש אך נשאר בה מאפיינים קרקעיים. רואלאן (Ruellan) חילק את הקרקעות לשלוש קבוצות: קרקעות בשיווי משקל עם הסביבה (קרקעות מודרניות), קרקעות שריד וקרקעות קבורה; שתי האחרונות נחשבות לפלאוסולים.

פלאוסול היא קרקע מאוד ישנה. (paleosol פירושו קרקע עתיקה.)

היא נוצרת כשהאדמה קבורה או שכבה עליה שכבה חדשה של משקעים. משקעים זה חומרים כמו בוץ או חרסית שנערמים. הקרקע הישנה שומרת סימנים מהעבר. מסמנים אלה אפשר ללמוד על האקלים שהיה כאן ועל החיים שהיו.


פעם קראו לכל הקרקעות הישנות על פני השטח "Relict". בשנות ה-50 וה-60 החלו לחלק אותן לסוגים. ב-1959 אמרו שקרקע היא פלאוסול רק אם היא נקברה תחת חומר אב חדש. אחר כך, בשנות ה-70, גרסימוב תיאר גם pedoliths, שכבת סלע שעשויה מקרקע שהושקעה מחדש אבל עדיין שומרת סימני קרקע. רואלאן חילק קרקעות ל-3 סוגים: מודרניות, שריד וקבורה. שני הסוגים האחרונים הם פלאוסולים.