פלוגיסטון

פלוגיסטון (מיוונית: φλογιστόν) הוא השם לחומר היפותטי, נטען כחסר צבע, טעם וריח, שאמור להימצא בכל חומר בר-בעירה ולהשתחרר בזמן בעירה. ההשערה נחשבה להסבר מרכזי לבעירה אך בסופו של דבר התבררה כשגויה.

את רעיון הפלוגיסטון הציע יוהאן יואכים בכר במאה ה-17 כדי להסביר בעירה. לפי ההשערה, כל חומר בר מכיל פלוגיסטון, כלומר האש או הנטייה לבעור, הכלוא בתוך החומר. בעירה היא לפי כך שחרור הפלוגיסטון למצב חופשי. לפלוגיסטון היה גם תפקיד במעבר בין חומרים, והוא נחשב לחומר שנושא מסה.

התאוריה הצליחה להסביר כמה תופעות, אבל נתקלה בבעיות ניסוייתיות. פרדוקס הקאלקס התגלה כאשר מתכות, אחרי חימום (קלצינציה), שוקלות יותר במקום פחות. לפי הפלוגיסטון היה צריך להיעלם משקל, ולא לגדול. רוברט בויל ניסה להסביר זאת, אך ההסבר הניסויי המשכנע הגיע מאנטואן לבואזיה. לבואזיה ערך ניסויים מבוקרים: חימם מתכת בכלי אטום וכאשר פתח את הכלי מצא שהמתכת בלבד עלתה במשקל. הוא הסיק שהאוויר נספג במתכת (מאוחר יותר קראו לחלק מהאוויר "חמצן") ולא פלוגיסטון גורם לשינוי.

לאחר ניסוייו והצעה תאורטית ברורה יותר, מדענים רבים אימצו את תאוריית החמצן במקום הפלוגיסטון. עם זאת, חלק מהכימאים כמו ג'וזף פריסטלי המשיכו להחזיק ברעיון הישן זמן מה.

פלוגיסטון הוא שם לחומר דמיוני שאמורים לצאת ממנו ניצוצות כשדבר נשרף. חשבו שהוא חסר צבע וריח.

מאה בערך לפני הרבה שנים, מדען בשם בכר אמר שכל דבר שיכול לבעור מכיל פלוגיסטון. כשמייצאים את הפלוגיסטון, החומר בוערת.

בעיות התגלו כשהמחקר הראה שמחממים מתכת היא נהיית כבדה יותר. זה לא תואם לרעיון שהפלוגיסטון נמלט. מדען אחר, לבואזיה, חימם מתכת בכלי סגור וראה שהעלייה במשקל נובעת מהאוויר שנכנס למתכת. הרעיון הזה הסביר טוב יותר את התופעות.

בסוף רוב המדענים קיבלו את ההסבר של לבואזיה. כמה אנשים המשיכו להאמין בפלוגיסטון קצת זמן עוד.