פלישת בעלות הברית לאיטליה

פלישת בעלות הברית לאיטליה התנהלה בתחילת ספטמבר 1943, לאחר שיקום שביתת הנשק עם איטליה. הפלישה כללה נחיתות אמפיביות (נחיתות מהים) ופעילות אווירית, בעקבות כיבוש סיציליה במסגרת מבצע האסקי כ־שני חודשים קודם.

צ'רצ'יל ראה באיטליה את "הבטן הרכה של אירופה". הוא חשב שפגיעה באיטליה תוביל לנפילתו של מוסוליני, להוצאת איטליה ממחנה הציר, ולשיפור המצב הימי בים התיכון. האמריקנים, ובראשם ג'ורג' מרשל ואייזנהאואר, העדיפו לא לשנות את התוכניות שיאפשרו פלישה לנורמנדי מאוחרת יותר.

הכיבוש של סיציליה חיזק את המהלך נגד מוסוליני. לאחר הדחתו והחלפתו בבאדוליו, החלו משא ומתן וחתימת שביתת נשק. בעלות הברית חשבו שהנחיתה המהירה בדרום תגרום לכניעת איטליה, אך הגרמנים חיזקו את כוחותיהם באיטליה וההנחה התבררה כתלה.

תוכננו שלוש נחיתות. "מבצע בייטאון" (הנחתת הסחה) בקלבריה החל ב־3 בספטמבר ועזר להסיט תשומת לב. "מבצע ענק II", שנועד להשלים הנחתת כוחות ליד רומא, בוטל כשנמצא כי הגרמנים כבר באזור וטיב הכוחות האיטלקיים לא אפשר זאת.

הנחיתה העיקרית הייתה "מבצע אוואלאנש" בסאלרנו ב־9 בספטמבר. מטרתה הייתה תפיסת נמל נאפולי כדי להבטיח אספקה, ולפרוס כוחות שנעים לאורכה של איטליה. הדיוויזיה המוטסת ה־82 הוגדרה ככוח עתודה (להשתמש בו במקרה חירום). בו זמנית נערכה נחיתת סלפסטיק בטאראנטו לתפיסת נמל ושדות תעופה.

התוכנית סבלה מקשיים: חזית רחבה של כ־55 ק"מ, הפרדה בין שני הקורפוסים, ותנאי שטח נוחים להגנה. בנוסף נמנע קושרו של ריכוך חופי הנחיתה על ידי קלארק, למרות שהדבר שירת ניסיון מנחיתות אחרות.

היפוך המצב הפוליטי באיטליה אילץ את הגרמנים לחזק נוכחות. מפקד הכוחות באיטליה היה הגנרל אלברט קסלרינג. הוא הצליח לרכז סביב סאלרנו כחמש וחצי דיוויזיות, כולל יחידות פאנצר (יחידות משוריינות) ודיוויזיית צנחנים מנוסה.

ב־3 בספטמבר נחתו כוחות בקלבריה במסגרת בייטאון ופגשו התנגדות קלה. ב־8 בספטמבר הוכרז על כניעת איטליה, והכוחות האיטלקיים הפשילו נשק. ב־9 בספטמבר נחתה הדיוויזיה הבריטית המוטסת הראשונה בטאראנטו כמעט ללא התנגדות במסגרת סלפסטיק.

אוואלאנש בוצע אף הוא ב־9 בספטמבר. לא בוצע ריכוך חופי נחיתה, והכוחות בתור הגל הראשון נתקלו באש גרמנית חזקה וספגו אבדות כבדות. לאחר מאמצים הצליחו בעלות הברית לבסס ראש גשר רחב של כ־65 ק"מ ועומק כ־10 ק"מ. בשבוע הראשון נערכו התקפות נגד גרמניות קשות בין 12 ל־14 בספטמבר. תגבורות, ובהן אלפי לוחמים מהדיוויזיה ה־82, הוצנחו לסייע. אש אוניות הקרנה מן הים סייעה בהדיפת התקפות.

בסוף השבוע השני של ספטמבר התייצב המצב לטובת בעלות הברית. הארמייה השמינית שהגיעה מדרומה ב־18 בספטמבר חיזקה את הכוחות והכריעה את המערכה בדרום.

הארמייה החמישית התקדמה צפונה לכיוון נאפולי, והארמייה השמינית תפסה שדות תעופה ליד פוג'ה ב־27 בספטמבר. תפיסת השדות הפכה אותן למבצר אסטרטגי שניתן להשתמש בו להפנות מטוסים למטרות ברחבי אירופה.

ב־1 באוקטובר נכבשה נאפולי. ב־6 באוקטובר הגיעו הכוחות אל נהר וולטורנו, שהיה קו הגנה טבעי. הגרמנים נסוגו לאט והקימו מספר קווי הגנה נוספים עד לרבעים סביב רומא. המערכה דרום איטליה הפכה למאבק התשה מול אויב מיומן, כשהשטח והעונה מסייעים למגנים.

בשנת 1943 פלשו כוחות בעלות הברית לדרום איטליה. פלישה = כניסה של צבא למדינה.

בריטניה רצתה לתקוף את איטליה. צ'רצ'יל חשב שזה יחליש את אויביהם. ארצות הברית רצתה לשמור כוחות למתקפה על צרפת.

לאחר כיבוש סיציליה הודח מוסוליני. ראש הממשלה החדש באדוליו דיבר עם בעלות הברית על שביתת נשק.

התוכנית כללה שלוש נחיתות מהים. הנחיתה העיקרית נקראה "אוואלאנש". הייתה גם נחיתה בהסחה בקלבריה שנקראה "בייטאון". נחיתה נוספת נעשתה בטאראנטו בשם "סלפסטיק".

הגרמנים חיזקו את כוחותיהם. הקצין הגרמני הגדול שם היה קסלרינג. הוא כינס כמה דיוויזיות כדי להגן על דרום איטליה.

ב־3 בספטמבר נחתו כוחות בקלבריה. ב־8 בספטמבר אובחן שביתת נשק עם איטליה. ב־9 בספטמבר נחתו כוחות בסאלרנו ובטאראנטו.

בסאלרנו נלחמו גרמנים חזקים. בעלות הברית הצליחו להחזיק ראש גשר, מקום נוח על החוף לשם כניסה לארץ. הם קיבלו חיזוקים. אוניות וירי מהים עזרו להם.

החיילים התקדמו צפונה. הם כבשו את נאפולי ב־1 באוקטובר. בהמשך הם הגיעו לנהר וולטורנו ב־6 באוקטובר. המלחמה הפכה לאיטית וקשה, כי הגרמנים בנו קווי הגנה נוספים.

בסופו של דבר שלטה בעלות הברית בדרום איטליה, אך המערכה נמשכה והייתה קשה.