פלקישר באובכטר

ה"פֶלקישֶר בֶּאוֹבַּכטר" (בגרמנית: Völkischer Beobachter; משמעות השם: "הצופה העממי") היה ביטאונה של המפלגה הנאצית (מפלגה פוליטית קיצונית בגרמניה) החל מ-1920.

העיתון התחיל ב-1887 במינכן תחת השם Münchner Beobachter (הצופה של מינכן). עד אוגוסט 1919 שינה שמו ל"פלקישר באובכטר". ב-1920 רכשה התנועה הנאצית את זכויות השם וההפצה. המוציא לאור הראשון בתקופה זו היה דיטריך אֶקָרט, אנטישמי (שנאה ליהודים) שלקח חלק בניסיון הפוטש במרתף הבירה ב-1923. בעקבות הפוטש והמשפטים הופסקה הוצאת העיתון זמנית עד פברואר 1925.

לאחר מותו של אקרט ב-1923 התמנה אלפרד רוזנברג לעורך ראשי ומו"ל. רוזנברג היה בין מייסדי התנועה ולמעשה ניהל חלק מפעילותה בזמן שהיטלר היה כלוא. עורך בכיר ומו"ל אחרון בשנים 1938, 1945 היה וילהלם וייס.

התפוצה גדלה מ-8,000 עותקים ב-1920 ל-25,000 ב-1923. מפברואר 1923 החל להופיע יומי. החל מ-1926 נוספו תמונות. עד 1927 הופיע בעיקר בדרום גרמניה; מאז הופץ בכל הארץ. אחר כך הותאמו גם מהדורות לאזור הצפון ולאוסטריה. ב-1933 הגיע להיקף של כ-120,000 עותקים, וב-1944 לשיא של כ-1.7 מיליון. העיתון חדל להופיע בסוף אפריל 1945.

העיתון שימש כביטאון המפלגה לפרסום אירועים והפגנות. הוא היה כלי תעמולה מרכזי להפצת האידאולוגיה הנאצית. סגנון הכתיבה היה פשוט ורשמי, ופונה לקהל עממי. העיתון תקף את הדמוקרטיה וברפובליקת ויימאר, ונקט בטון אנטישמי קיצוני נגד מה שכינה "היהדות העולמית". ב-6 ביוני 1940 פורסם בו ריאיון עם הנס פרנק, מושל פולין הכבושה, שבו נדון מקרה של הוצאתם להורג של שבעה סטודנטים צ'כים, והדבר שיקף את עמדות התנועה וביטאונה.

ה"פלקישר בֶּאוֹבַּכטר" (בגרמנית: Völkischer Beobachter) פירושו "הצופה העממי". הוא היה העיתון של המפלגה הנאצית. נאצי (מילה למפלגה פוליטית רעה בגרמניה) הנהיגה את העיתון מ-1920.

העיתון התחיל ב-1887 במינכן וקרוי אז Münchner Beobachter (הצופה של מינכן). השם השתנה ב-1919. ב-1920 קנו אותו נאצים. המוציא לאור הראשון בתקופה זו היה דיטריך אקרט. הוא לקח חלק בניסיון להפיל את הממשלה ב-1923. לאחר האירועים העיתון הפסיק לצאת לזמן מה עד 1925.

אלפרד רוזנברג, אחד ממייסדי התנועה, היה עורך ומו"ל משנת 1923. וילהלם וייס היה המו"ל האחרון עד 1945.

התפוצה גדלה מ-8,000 ב-1920 ל-25,000 ב-1923. העיתון החל לצאת כל יום ב-1923. ב-1926 נוספו בו תמונות. מ-1927 הופץ בכל גרמניה. ב-1933 היו כ-120,000 עותקים. ב-1944 הגיע לשיא של כ-1.7 מיליון. העיתון הפסיק ליצא בסוף אפריל 1945.

העיתון פרסם הודעות ומסיבות של המפלגה. הוא פרסם גם תעמולה. תעמולה זה ניסיונות לשכנע אנשים ברעיונות. הכתיבה היתה פשוטה ומכוונת לאנשים הרגילים. העיתון תקף את הדמוקרטיה ורפובליקת ויימאר. הוא גם הפיץ שנאה כלפי יהודים (אנטישמיות היא שנאה ליהודים). ב-6 ביוני 1940 פורסם ריאיון עם הנס פרנק, מושל פולין שנכבשה. בריאיון דובר על מקרה קשה שבו שבעה סטודנטים צ'כים נהרגו. הדברים הראו מה המפלגה והעיתון חשבו.