פלשבק, או הבזק לעבר, הוא טכניקה בנרטולוגיה (חקר דרך סיפור סיפורים). היא מציגה אירוע שהתרחש לפני הזמן שבו עומדת העלילה עכשיו. שם נוסף הוא אָנָלֶפְּסִיס (מעתק לעבר). ההיפך שלו נקרא פלשפורווד או פרולפסיס (מעתק לעתיד), והוא מראה אירועים מהעתיד של העלילה. בקולנוע ובטלוויזיה, פלשבקים בדרך כלל אורכים שניות או מספר דקות.
ספרים משתמשים בפלשבק כדי להסביר למה דמויות נוהגות כך. דוגמה בולטת היא "הגשר של סן לואיס ריי" של תורנטון ויילדר. הספר מתחיל בתיאור התמוטטות גשר וחוזר אחורה כדי להראות את המעשים שהובילו לאסון.
במסך, פלשבק נותן מידע על העבר של הדמויות בלי להעמיס בדיאלוגים מלאכותיים. למשל, דמות שתייה זקנה בבר יכולה להיחשף כבעלת עבר עשיר דרך פלשבק במקום שיחה ארוכה. בסרטים כמו "קזבלנקה" משתמשים בפלשבקים כדי להראות סיפור אהבה שאירע קודם להווה של העלילה. בז'אנר הבלשיות מקובל להראות את הפשע לאחר גילוי האשם, ואז להציג בסצנת פלשבק את כל המעשה. יש גם סיפורי מסגרת שמתחילים בעתיד וחוזרים לעבר, כמו "שדרות סאנסט" שמתחיל בסצנה קשה ואז מסביר כיצד הגיב הגיבור. השימוש בפלשבק יכול להיות קצר או ארוך, לפי הצורך הנרטיבי.
פלשבק הוא הבזק לעבר. זו סצנה שחוזרת אחורה בזמן. היא מראה מה קרה לפני העלילה של הסצנה הנוכחית. לפעמים קוראים לזה גם אנלפסיס.
בכמה ספרים משתמשים בפלשבק כדי להסביר מדוע קרו דברים. למשל, בספר של תורנטון ויילדר יש סצנה שמתחילה עם תאונה וחוזרת אחורה לספר מה קרה.
בסרטים פלשבק נותן לנו פיסת מידע על הדמויות. במקום שמישהו יסביר הכל בדיבורים, מראים סצנה מהעבר. בסרטים רומנטיים לפעמים הפלשבק מראה סיפור אהבה שקרה קודם. יש גם סרטים שמתחילים בסצנה מסתורית ואז חוזרים אחורה להסביר את הסיפור. פלשבקים יכולים להיות קצרים או ארוכים.
תגובות גולשים